על זהירות בדרכים היה פה סיפור טוב לא מזמן...

<ולא קשור אבל בכל זאת... יש מישהי שמתכוונת לסוע לירושלים בשעה הקרובה וצריכה טרמפ? אם יש אנשים בכלל בפורום הזה... אני צריכה לסוע לירושלים אבל לא רוצה לבד...>

היה פה סיפור טוב לפני כמה זמן על זהירות בדרכים... נהיגה זהירה....

<אם מישהי פה מתכוונת לסוע לירושלים בשעה הקרוב ורוצה טרמפ... אני צריכה לסוע לירושלים ולא רוצה לסוע לבד... יש לי 2 מקומות... אם יש פה אנשים בכלל>

"...עלי לומר מילה על פחד. זהו היריב האמיתי היחיד של החיים. רק הפחד יכול להביס את החיים. זהו בר-פלוגתא ערמומי ובוגדני, אני יודע זאת היטב. הוא אינו יודע הגינות מהי, אינו מכבד שום חוק או מוסכמה, אינו מפגין רחמים. הוא מתנפל על נקודת התורפה שלך המתגלה לו בקלילות מדהימה. הוא תמיד מתחיל בראשך. רגע אחד אתה רגוע, מיושב, שמח. ואז הפחד, בדמות פסק מעודן, מתגנב כמרגל אל תוך ראשך. הספק פוגש בחוסר אמון, וחוסר האמון מנסה להרחיק אותו. אבל חוסר האמון הוא חייל רגלי חמוש בעליבות. הספק מסלק אותו מדרכו בקלות. אתה מתעצבן. ההיגיון מתייצב ללחום לצדך. אתה נרגע. ההיגיון מצויד בכלי הנשק המודרניים ביותר. אבל לתדהמתך, על אף טקטיקה עדיפה וכמה ניצחונות מרשימים, ההיגיון מובס. אתה חש כיצד אתה נחלש, מתערער. עצבנותך הופכת לחרדה.

...אתה ממהר לקבל החלטות פזיזות. אתה נפטר מבעלי בריתך האחרונים: התקווה והאמון. כעת ניצחת את עצמך. הפחד, שאינו אלא רושם חולף, הביס אותך.

קשה לנסח זאת במילים. שכן פחד, פחד אמיתי, כזה המטלטל אותך עד היסוד, כזה שאתה חש כשאתה עומד פנים אל פנים לנגד קצך, מקנן בזיכרונך כמו נמק. הוא מבקש להרקיב הכל, אפילו את המילים המשמשות לתארו. עליך להיאבק קשות אפוא כדי להביע אותו. עליך להיאבק קשות כדי להאיר עליו בנוגה המילים. שכן אם לא תנהג כך, אם פחדך יהפוך לאפלה חסרת מילים שתירתע ממנה ואולי אף תצליח לשכוח אותה, תותיר את עצמך חשוף למתקפות פחד נוספות, שהרי מעולם לא נאבקת באמת ובתמים בירי שהביס אותך." 

(יאן מרטל, חיי פיי)

אבל כמובן שלא אכפת לי

רוצה לשתף יותר?