פרשת בהעלותך
(לרפואת אליעזר בן טובה)
מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?
על כך עונה רש"י: "לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה,לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
ולפי פירוש זה של רש"י יש לתמוה על אהרן, מדוע היה חשוב לו כל כך שדווקא הוא ושבטו יקחו חלק בחנוכת הנשיאים? האם אין בכך משום אנוכיות מצד אהרן? מדוע אהרן לא שמח על כך שגם אחרים זוכים במצוות, מדוע לא פירגן להם?
שאלה זו מתעצמת עוד יותר משום שלא מדובר בסתם אדם, מדובר באהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, אם כן איך הוא לא חשב על אחרים? איך הוא לא שמח בשמחתם של אחרים?
וחייבים להסביר שלא האנוכיות הניעה את אהרן, לא בגלל הפגיעה בכבודו שלו חלשה דעתו. מה שהפריע לאהרן הייתה העובדה שהמשכן הפסיד עוד מתנות, "שלא היה עמהם בחנוכה": שלא זכה המשכן אלא ל-12 מתנות נשיאים והפסיד את המתנה ה-13.
ומדוע חייבים לומר כך? משום שאנו רואים שהקב"ה נותן שכר לאהרן, ומזכה אותו בדרכים אחרות לתרום, אם המניעים של אהרן היו הכבוד והגאווה, האם הקב"ה היה נותן לו שכר? האם היה נותן לו דבר שרק יגביר את גאוותו, דבר שיחטיא אותו?!
ניתן גם להוכיח הסבר זה מדיוק בלשון רש"י: "שלא היה עמהם" אהרן לא רצה לתפוס את מקומו של אף אחד מהנשיאים אלא להיות בנוסף אליהם, להיות עמהם, ולא בשביל עצמו אלא בשביל המשכן.
מאהרן ניתן ללמוד מהו חשק ורצון להתנדבות, ולא סתם התנדבות אלא התנדבות לשמה, עשייה טהורה, שמטרתה אך ורק טובת הכלל ולא טובת העצמי שבאדם.
ומשום שהשתוקק אהרן לעשייה טהורה, זכה בהדלקת המנורה שהייתה כולה טהורה ומושלמת "מקשה אחת".
ומהיכן הגיע לאהרן חשק זה לעשייה טהורה? מאהבתו לזולת ולכלל ישראל.
ומכאן אנו לומדים מסר חשוב: הבסיס לעשייה ולתרומה לעם ישראל הוא אהבת ישראל, ורק אהבה טהורה לעם ישראל מביאה לידי עשייה טהורה בשביל עם ישראל.
יומושלם!שבוע טוב...סליחה ששלחתי את זה רק עכשיו ולא לפני שבת לא היה לי זמן!