פרשת שלח
(לרפואת אליעזר בן טובה)
" וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ:
אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:
עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן:
וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ:" (במדבר, יג, כז'-ל')
בתחילת פרשתנו מסופר על כך שמשה רבינו ממנה את נשיאי השבטים לבדוק את הארץ.
הם מתבקשים לבדוק שני דברים בארץ:
1) את טיב הארץ ("וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא" )
2) את עוצמת העם ("וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב")
ואכן, מי שמסתכל על תחילת דיווחם של המרגלים, רואה שהם ביצעו את שליחותם נאמנה, הם נתנו דיווח מדוייק וענייני על הארץ:
הם נשאלו אם הארץ טובה, וענו שכן- "ארץ זבת חלב ודבש".
נשאלו אם העם חזק, וענו שכן- "עז העם הישב בארץ".
אך כבר בשלב זה כלב משתיק אותם. מדוע? מה הוא ציפה שהם יגידו? האם הוא ציפה מהם להגיד שהעם היושב בארץ חלש? האם ציפה מהם לתת עדות שקר?
ניתן לנסות לענות שהמרגלים הגזימו בתיאורם על עוצמת העמים, אך בחומש דברים (ט, א-ב) משה בעצמו מתאר את עצמת העמים, ובלשונו שם הוא מרבה עוד יותר ממה שהרבו הנשיאים ("עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק"). אם כן, לא ניתן לומר שהמרגלים הגזימו בתיאורם על עצמת העמים, שהרי העמים אכן היו חזקים. ולכן חוזרת השאלה, מדוע השתיק אותם כלב?
הרמב"ן מבחין בבעיה זו ועונה על ידי דקדקנות רבה בלשון הכתוב:
"... וגם זבת חלב ודבש היא... אפס כי עז העם..."
המרגלים לא הסתפקו בדיווחים ענייניים, אלא קבעו יחס בין שני העניינים: המילה "אפס" קובעת שהשיקול השני (עז העם) מכריע את השיקול הראשון (זבת חלב ודבש).
ובעצם כבר בתחילת דבריהם קבעו המרגלים שאין משמעות לטיב הארץ משום שאין שום סיכוי לכבוש אותה מיד העמים שיושבים בה, ובמילים אחרות, קבעו שהקב"ה חלש ואינו מסוגל להילחם בעמים. ועל דברים אלה השתיק אותם כלב. תחילת החטא של המרגלים היה חוסר אמונה בהקב"ה, ודבר זה גרם לכך שבסופו של דבר לא ייכנסו לארץ.
מפרשת המרגלים ניתן ללמוד כמה דברים:
ללא אמונה בהקב"ה לא ניתן לזכות בארץ ישראל.
צריך להאמין בהקב"ה גם כשהאויב חזק והקשיים רבים.
בימינו המצב לא שונה בהרבה מהמצב בתקופת המרגלים, קשה להיכנס לארץ, קשה לזכות בה. חלק מהקשיים הם חיצוניים אך ישנם גם גורמים פנימיים שמקשים עלינו להשיג את הארץ.
ובכל זאת, עלינו לזכור שאין שום משמעות לעוצמת העמים ואין שום משמעות לעוצמת ולמקור הקושי שיש בכיבוש הארץ, כי אם הקב"ה הבטיח שנשיג אותה, אין שום ספק שבעז"ה נשיג אותה!!! עלינו להאמין בכך!!!
שב"ש סניף גב"ש סגידעעע!!