ברור אם כן שהיא אכן נהגה בחכמה, אולם צריך בירור, מדוע חכמתה מפרשת את הפסוק הכותב על כלל החכמה הנשית 'חכמת נשים'.
המדרש שואל:
"קורח, שפיקח היה מה ראה לשטות זו, אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו" (מדרש רבה פי"ח ח').
המדרש משבח את גדולתו של קורח, שהיתה לו ראיה למרחקים, ראה עד לדורו של שמואל. ואם כן התמיהה עולה מעליה, היאך ראה קורח עד לדורו של שמואל, ואילו את ההווה, את מה שהולך לקרות בד' אמותיו לא ראה, ולא השכיל לראות כי יאבד מן העולם.
נקודה זו בא המדרש ללמדנו. יתכן, כי יש אדם שראייתו עד לדורות, ראיה ארוכת טווח. אולם חסרה לו החכמה הפשוטה הטבעית לראות גם את המציאות העכשוית, והיא מצויה יותר בבעלי מחלוקת. חכמת נשים בנתה ביתה - זו אישתו של און בו פלת. יש חכמה מיוחדת בנשים, שאינה מתבטאת תמיד בראיה למרחק, אולם החכמה בראיית המציאות העכשווית, הראיה הפראקטית לעכשיו, מצויה יותר בחכמת נשים, ולכך מרמז המדרש. זו 'חכמת נשים' שהייתה באישתו של און בן פלט. לעומת כישרון ההבטה של קורח עד לדורו של שמואל, ועינו הטעתו. גדולתו של אדם, של ת"ח הוא בכך שהוא ניחן בשני החכמות גם יחד, באותה חכמה של הכרת המציאות - בעין בוחנת ומבינה, ובראיה העמוקה לזמן העתידי. מהם ההשלכות מכל מעשה ומכל החלטה. חכמי ישראל זכו לראיה רוחנית שכזו, כדברי בעל חובת הלבבות: משום כך מסתיימת הפרשה באזהרה: "ולא תתורו אחרי ללבכם ואחרי עינכם" לא להטעות את ראיית העיניים אחרי נטיות הלב בלבד. "וראיתם אותם וזכרתם", "והאר עינינו בתורתך" - ראיה מתוך מבט של תורה, ראיה של חוכמה היתה ויכולה להצילנו מלהיכנס במחלוקת ח"ו עם משה ועם ת"ח שבכל דור ודור.
(הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א )
שבת שלום!!