פרשת קרח
(לרפואת אליעזר בן טובה)
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות פרק ה' משנה יז').
משנה זו קשה מאוד, וגדולי עולם התקשו להבין אותה. הרי כמו שדברי קרח לא התקיימו, כך גם דברי בית שמאי לא התקיימו, שהרי הלכה נפסקה כבית הלל? ובעצם יוצא שמחלוקת בית הלל ובית שמאי שהייתה מחלוקת לשמה, לא התקיימה יותר מזו של משה וקרח שהייתה שלא לשמה? זו שאלה חזקה מאוד שמפילה את כל תוכן המשנה. ולכן ניסו גדולי תורה רבים לתת הסבר שיעמיד מחדש את המשנה:
ר' עובדיה מברטנורא ורבים כמותו מסבירים שהמשנה מדברת על סופם של החולקים, ודבר זה אכן מתאים למקרה של קרח ועדתו שלא התקיימו ונבלעו באדמה. אך הסבר זה לא מסתדר עם לשון המשנה שכן רשום "סופה" ולא "סופם", ובעצם המשנה מדברת על המחלוקת ולא על החולקים.
הרב טוביה הלוי בספרו "חן טוב" על פרשת קרח מביא הסבר חדשני למחלוקת קרח וע"י כך נותן הסבר הגיוני למשנה:
קרח רצה לערער על כהונת אהרן, אך לא עשה זאת בצורה גלויה ובולטת אלא נהג בעורמה. הוא ביים מחלוקת שנוצרה כביכול בגלל מינויו של אהרן לכהן. המחלוקת הייתה בין קרח עצמו (שהיה לוי) לבין עדתו (שהיו ברובם בכורים משבט ראובן). המחלוקת הייתה בעניין עבודת המשכן:
ידוע הדבר שקודם חטא העגל היו הבכורות ראויים לזכות בעבודת המשכן, אך מכיוון שחטאו בעגל, נלקחה זכות זו מהם וניתנה ללווים שלא היו שותפים לחטא. הבכורים שהיו מלאי בושה על חטאם קיבלו עליהם את הגזרה, הם הבינו שהם עצמם היו אחראים לכך.
אך פתאום הם רואים את אהרן משמש ככהן, ותמהים, מדוע האדם שיצר את העגל זוכה לשמש ככהן? מדוע לא נלקחה זכותו של אהרן לשמש בקודש כמו שנלקחה זכותם של הבכורות? ומיד הסיקו הבכורות שעוון חטא העגל נמחל לגמרי, שאם לא כן, כיצד התאפשר לאהרן לקבל בחזרה את הכהונה? ומכאן החלו לדרוש גם הם בחזרה את זכותם לשמש בקודש, והחלו לריב ולהתווכח עם קרח והלווים בטענה שעבודת המשכן צריכה לחזור לידיהם.
קרח טען בתגובה, שאם תילקח עבודת המשכן מהלווים, ראוי שיקבלו בתמורה את הכהונה, כי לא ייתכן שהשבט שלא חטא כלל בעגל יקבל פחות מאהרן שיצר את העגל, (כי למרות שנמחל עוונו, עדיין דרגתו פחותה מזו של הלווים שלא חטאו כלל).
ובעצם קרח רצה להציג את מינויו של אהרן כיוצר מחלוקות, מפלג ומסכסך, ועל ידי כך לערער על המינוי.
הסבר זה של הרב טוביה הלוי למחלקת קרח מעמיד מחדש את המשנה:
המחלוקת שהמשנה מדברת עליה לא הייתה בין קרח לבין משה (ואכן לא מוזכר שמו של משה במשנה), המחלוקת עליה מדברת המשנה היא המחלוקת בין קרח לבין עדתו:
עדתו של קרח רצתה את עבודת המשכן, וקרח רצה את הכהונה. בסופו של דבר אף אחד מהצדדים לא קיבל את מה שרצה, העדה (הבכורות) לא קיבלה את עבודת המשכן, וקרח לא קיבל את הכהונה.
יוצא שבמחלוקת קרח ועדתו אף אחד מהצדדים לא התקיים, בעצם כשהמשנה אמרה שמחלוקת שלא לשם שמים אין סופה להתקיים היא התכוונה שאף אחד מצדדי המחלוקת לא יתקיים.
אך במחלוקתם של שמאי והלל התקיים הצד של הלל, ולכן מכונה מחלוקת זו "מחלוקת שסופה להתקיים".