אני-מחנכת?????אנונימי (פותח)

שלו'ם לכולם אני חדשה כאן ואני באה עם מצב s.o.s

ה' הטוב זיכני לשני אוצרות כן ירבו... הגדול בן שלוש וחצי והקטנה בתשלושה חודשים

עם הקטנה עדיין אין לי בעיות הגדול ממש מאתגר ומדאיג אותי. יותר נכון אני מדאיגה את עצמי בתגובות/חוסר תגובות שלי. עד לא מזמן הרעפנו עליו אהבה ללא גבול. כי לי עצמי מאוד קשה עם גבולות וכללים והתוצאה זה ילד לא ממושמע כעסן לא מסתדר בחברה פשוט לא מחונך...הוא אומר לימילים שאני אוסרת לאמרם- כמו אמא את מפגרת. אני לא רוצה אמא . אני אחליף אמא.  הוא גם זורק עלי דברים וזורק כסאות וכל מה שנקרה בדרכו בשעת כעס

אני לא יודעת מה לעשות אני צריכה הרבה עזרה הכוונה עידוד ותמיכה

האם כל אחד מסוגל להיות אמא אמהית? חוץ מלהביא אותם לעולם?? אולי אני עושה עוול בזה שאני מביאה ילדים בלי לדעת לטפל ולגדל מצד שני רק כך לומדים ב-תוך כדי החיים!!! כי השתפרתי בתוכי קצת מאז שנולדו לי ילדים 

יש לי עוד חסרונות שלא מסתדרות עם אמהיות- לדוגמא-

לא יודעת לעמוד על שלי ואני בכלל לא יודעת מה ה "שלי" הזה. אני מרגישה בכלל במינוס ענק לעומת המקום (הרוחני- תכונות שצריך לקנות. הגשמי-התנהלות כלכלית סדר ועוד) שבו "אמא" צריכה להיות.

סליחה על התלונות!! אודה מאוד לעזר והכוונה............... בסה"כ זה גם אינטרס שלכם -שעוד משפחה בעמ"י תהיה חזקה . אמן . שאזכה להחזיר עידודים שבאמת מעודדים

 

האמת חזקה ממני 

כמה אחריות לקחת...תשאירי משהו לילד יוקטנה
אני אספר לך את הסיפור שלי, שהוא בדיוק הפוך לסיפור שלך. היו לי שני ילדים לדוגמא. אני חשבתי שאני האמא הכי מוצלחת בעולם! ושכולם צריכים ללמוד ממני... איזה ילדים מחונכים! שאומרים להם "לא" זה "לא", אין ויכוחים, ילדים רגועים... ברור שזו עבודה חינוכית מצויינת שלי, לא?
עד.... שנולד הילד השלישי שלי! וכבר בגיל שנה ראיתי שלא חינוך ולא אמא ולא נעליים! פשוט נפלו עלי שני מלאכים, הראשון והשניה, ועכשיו "זכיתי" לקבל ילד נורמלי, שלא שם עלי, שמתעקש, שמשתולל...
בקיצור - אני וגם את לקחנו לעצמנו את כל הקרדיט, בלי קשר למציאות! אני כבר הבנתי שאין לי שליטה על הכל, ושלא יכול להיות דבר כזה בכלל. כל מה שאפשר הוא לעבוד עם מה שאלוהים נתן. עם מה שקיבבלנו. לפעמים זו עבודה קשה יותר, ולפעמים אפשר לשבת רגל על רגל ופשוט להסתכל עליהם גדלים, כמו שהיה עם שני הגדולים שלי
אני רוצה לשמוע יותר עליכם. מקרה ספציפי, דוגמא ספציפי, איזה סיפור שמדגים איך הדברים מתגלגלים בדרך כלל. נשמח להתחלק ולהחליף קצת צרות
לרוח זה כחיהודית פוגל
נראה שאת מאוד מודאגת ונבוכה. שימי לב למה שכתבת: לי עצמי קשה עם גבולות... ואת לא בת 3.5 יתכן והילד חש את התשדורת הזו ומרשה לעצמו. אני גם משערת שנכנסת איתו למאבקי כח וזה מאוד לא רצוי. מאבקי כוח בין הורה לילד הם דבר שאנו מאוד מאוד לא רוצים. יש לך כמה אפשרויות: למצוא מסגרת וללמוד הורות, לדעתי אי אפשר היום לגדל ילדים ללא לימודי הורות, אם אין קבוצה באיזור שלך אולי תרצי ליסד קבוצה שתלמד בעזרת מנחת הורים. כמו כן שימי לב לפירסומים, יש בכל ישוב הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך והן תורמות ה מ ו ן! כמו כן יש הרבה ספרים (לא חילונים) המדברים על חינוך בגיל הרך ואיך למנוע מאבקי כוח, יש גם קלטות, ובקיצור:: ללמוד, ללמוד וללמוד. מתברר כי את כל התהליכים הבלתי רצויים אפשר לעצור ע"י למידה. אל תתיאשי חלילה, את תהיי אמא נפלאה, חיזקי ואימצי ולכי ללמוד! בהצלחה.
צריך הרבה "ג'ין"-חיות פנימית (בסינית)אנונימי (פותח)
הרבה ג'ין בכלל לחיים ובפרט למשימת חינוך. ממש תודה רבה רבה על השיקוף וההבנה והביחד...,עד לא מזמן ועדיין לא לגמרי יצאתי מזה הייתי אדם מאד עצוב. ולאט לאט אני מגלה עולם, אז בהתחלה כשנולד הגדול הייתי מאד מכונסת בעצמי ומפוחדת ובודדה. אז כשנולד לא הייתי במצב של לחשוב על חינוך ידעתי לחבק אותו (עיקרון הרצף)כי אמרתי שאם שכלית לא יודעת לתת . אז שיהיה לו בטחון עצמי וכך יוכל ללמוד ולהתפתח. יש אימרה(לא זוכרת מקור):ביטחון עצמי זה לא הכל בעולם. אך אם אין אותו אין כלום. וזה מה שהשקעתי. עתה בזכות הילדים אני מתעוררת בלי ברירות-תחיי!! אז נכון המינוס גדול... אבל אם אלמד ואלמד (אקרא ו"אדבר" איתכם) אפשר לעבוד ולהתקדם. כן אפשר. ותודה שאתם פה איתי. כי נראה לי שהדבר בין ההכי מפחידים זה להיות לבד.הלא כן?


לדוגמא-
חשבתי על דוגמאאנונימי (פותח)
היום בקושי הייתי איתם וזה נותן לי כח להתמלא כשיש לי הפסקה... כי יש לי יכולת להתפתח. בכל אופן כשכן הייתי איתם. היה לי כח(נפשי) וזה ממש משפיע אז הדבר הקשה מהיום. היה ממש קל לעומת... בהזדמנות אכתוב דוגמא כשזה יחיה אצלי בראש.(מקווה שלא יהיו עוד מקרים. כיזה באמת תלוי ברמת הג'ין -החיות הפנימית שיש לי)היינו אצל החם והחמות. בעלי אני והילדים
ישבנו בסלון.אני על ספא עלי הקטנה וצמוד אלי הגדול
ניסיתי להעסיק באינטראקציה בינ הילדים כדי להעסיק את הגדול שהתבכיין
אני- רוצה להכניס לה ת'מוצץ לפה?(נותנת לו תפקיד)
הבן-עם חיוך שבע רצון מכניס לה יפה
אני- לא יודעת מה עוד לומר ויודעת שצריך הרבה מלל שמאד מאד חסר לי ותוקע אותי
הבן- מושך לה את המוצץ ומכניס לה חזק לפה
הקטנה-צורחת(קיבלה מכה בחיך)
אני-כואב לי עליה ויודעת שיש לבן נקיפות מצפון נתתי לו אדה קטנה ביד ושידרתי מה שהרגשתי- אכזבה.וקמתי ויצאתי מהחדר
בעלי- תבקש מיד סליחה מהתינוקת
אם לא -לא מגיע לך את הטרקטור(שבדיוק קנינו לו משהו גדול)
הבן -היא מפגרת ואני אשבור אותה ואגזור אותה
בעלי- טוב אז אני לוקח לך את המתנה
הבן- לא!! סליחה תינוקת מפ(עוצר בעצמו) הולך ולוקח ממתק בלי רשות בא אלי ואני מעבירה נושא כי לא יודעת מה עוד בנושא זה עושים ב"ה היה יום טוב היום כן ירבו ושנזכה לחנך כראוי!!!!!!!!!!

האמת חזקה ממני
תשובותמכאל 2 3
ב"ה ית' בר"ה

יש לרב שלום ארוש שליט"א

שיעורים על חינוך ילדים זה מאוד כדי לקנות את השעורים

זה יעזור לך מאוד מאוד

בהצלחה
כמה מחשבות שלייוקטנה
אקדים ואמליץ על ספר שמאוד דיבר אלי ולקחתי ממנו הרבה דברים:
"הורים משוחררים, ילדים משוחררים" מאת אדל פייבר ואלן מייזליש.
אכתוב בנקודות בקצרה, ברשותך, מכיוון שאני בכל רגע עלולה לרוץ לילדים...
1. אני מרגישה שעונשים לא מחנכים. אני מרגישה שכשילד נענש (או מוכה) הוא חווה השפלה ומרגיש: "אני כבר אראה להם..." כך שגם אם לטווח הקצר נראה שהמטרה הושגה (הילד התנצל), הרי שלמעשה לא הופנם שיעור אמיתי.
במקרה מסוג שאת מתארת, אני מוצאת תועלת גדולה יותר ב"תוצאות למעשים". במקום "לא מגיע לך טרקטור" (מה הקשר בין טרקטור לתינוקת?! הילד בטח לא מבין ורק מרגיש כעס על הגזל) הייתי אומרת: "צריך להיות עדינים עם התינוקת. כואב לתינוקת. אני הולכת להרגיע אותה עכשיו בחדר השני." ואם המקרה חוזר ונראה שזה נעשה בכוונה הייתי אומרת: "מי שלא יודע להיות עדין עם התינוקת, לא יוכל להיות איתה" והולכת לחדר השני איתה. הילד הפסיד את התינוקת ואת חברתך, והקשר למעשיו ברור: הוא פגע בתינוקת, התינוקת הלכה.
2. אני מרגישה שחשוב לכבד את רכושם של הילדים, ועל ידי כך הם לומדים לכבד הן את רכושם שלהם והן את רכושם של אחרים. מרגע שהטרקטור ניתן לילד - הוא שלו! אסור לאף אחד לקחת לו את הטרקטור שלו, מכיוון שהדבר שקול בעיני לגניבה. לילד יש רכוש כמו שלי יש רכוש. אני לא מפקיעה מרשותם את הצעצועים שלהם, והם לא מפקיעים מרשותי את התכשיטים שלי, לדוגמא.
3. אני לא משתדלת ליצור אינטרקציה מלאכותית בין האחים. אם הם רוצים להתקרב אני מאפשרת את זה, ואם מדובר בתינוק קטן אני נמצאת קרוב על מנת להשגיח ולפשר. אם הילד מתבכיין, אפשר להציע לו תעסוקה: לקרוא לו סיפור, לשלוח אותו לצייר, לתת לו משימה (להקיף את השולחן בריצה שלוש פעמים, או משהו כזה), ואם אין לך אנרגיות - להדליק טלוויזיה! עדיף שיראו קצת טלוויזיה מאשר שנגיע לידי וויכוח חסר טעם, לא?
4. מאוד דיבר אלי מה שכתבת על ענקת חום בשנים הראשונות. אני מקנאה בך על שהבנת את זה כל כך מוקדם. אני הפסדתי את השנים הראשונות של הילדים הראשונים שלי, ואין יום שאני לא מצטערת על כך. ההחמצה כבר נעשתה, השנים אבדו, ההזדמנות לעצב כך את מוחם של הקטנטנים כמעט ונגמרה, וכעת העבודה קשה הרבה יותר, מכיוון שהמח עוששה את ההתפתחות העיקרית שלו בשנתיים הראשונות, ומה שלא הוטבע כבר אז - קשה יותר להטביע כעת.
עם זאת, אני לא רואה טעם לכעוס על עצמי. כמו שתינוק לא נולד כשהוא יודע ללכת ולדבר, והוא לומד בכל יום, כך אמא לא נולדת פ]תאום ביום אחד עם כל הידע שיהיה לה כאם אחרי שנים של נסיון ולמידה. כמו שאני לא כועסת על עצמי שלא ידעתי לכתוב בגיל 4, כך אני לא כועסת על טעויות שעשיתי לפני שנתיים או אתמול. אני לומדת בכל יום ומתפתחת כאם, והלוואי שלא אפסיק ללמוד להיות אמא לעולם! אני מאחלת לך שגם את תקחי לעצמך מעט מקום לנשימה, ואולי תרגישי גם את כך כלפי עצמך. אני מרגישה הרבה כעס עצמי בדברייך וזה מאוד מעציב אותי לא מגיע לך. את ואני וכל אמא לומדות ומשתנות ומתפתחות בכל יום!
יוקטנה יקרה תודה רבהאנונימי (פותח)
ממש כי מרומם לקרוא את הלך המחשבות שמנחות אותך בחינוך. הלוואי ובעז"ה אגיע לשם.
הילד שלי הוא ממש משהו מיוחד. אך מצד אחד הוא מסכן שאני אמא שלו
במקום לחנך אני חולמת ועצלה. בורחת ונמנעת מלהתמודד
לפעמים אני מרגישה שנתתי את מה שאני יכולה ועתה איני יודעת להיות לכוון ולהוביל. כשיש לי ימים טובים שבהם ממש חייתי עם מרץ ושמחה אני אומרת לעצמי- מה הבעיה ? מה קשה? אנו מסתדרים מצוין ויש חיוכים חשיבה דיבורים וזרימה. כך שאני יודעת שהוא ילד מלאך ! שמוכרח מינימום של הכוונה. אז למה אני לא מוציאה ת'פוטנציאל????????
כנראה שאני ממש חייבת ללמוד וללמוד בלי סוף למלא את עצמי בתוכן
ביום שני יש ביישוב שיעור שבל"ן אלך לנסות אני ממש מקווה שאצליח להגיע. את אומרת שכל אמא לומדת ומתפתחת. ובאמת בחיים לומדים מטעויות ויש אנשים שיודעים למנוע מראש ע"י "סוף מעשה במחשבה תחילה"
אני ממש מקוה שאיני מעמיסה. אני קצת מנסה ל"הוריד" ממני . וכך אני מאד מקוה שאוכל גם להעזור ה"לעוץ עצות" טובות. אמן.
כשיש להורה דרך ושיטה בריאה שכלית שבה הוא הולך אפשר לומר שהחיים מסודרים ורגועים. הוא יידע את הכיוון של המחשבות שלו
יש אנשים שיש להם את זה ויש אנשים שצריכים להתאמץ מאד בשביל זה! מצד שני תלוי מאיפה כל אחד התחיל.!!!!
נראה לי שכשהילדים עסוקים תמיד אין להם זמן לשטויות
צריכה ללכת
שוב תודה רבה


האמת חזקה ממני
סליחה על הבורות - מה זה שבל"ן?יוקטנה
לדעתי זה לא רק ללמוד מטעויות. בהורות שלי אני מוצאתץ שמה שהתאים אתמול, לא בהכרח מתאים היום, ושמה שמתאים לילדה אחת, לא מתאים לילד אחר.
אני לא מרגישה כמוך בקשר לחינוך זה מזכיר לי שסבתא של בעלי היתה אומרת לנו כל פעם שנולד ילד: "עכשיו נשאר רק לחנך", ואילו אני מרגישה שזה: "עכשיו נשאר רק לא לקלקל"... לפעמים אני מרגישה שהכי נכון להתבונן מהצד, לעוק בענייני, ולראות איך דברים קורים. כמובן, זה גם יותר נח לי
ולגבי "סוף מעשה במחשבה תחילה" - הלוואי! אני יודעת יפה מאוד לצטט את כל מה שקראתי ודיבר אלי בנושא של גידול ילדים, אבל הרבה מהכלים האלה לא עומדים לרשותי דווקא ברגע הנכון, אם מכיוון שאני כבר כעוסה והמח שלי בכלל לא בעניין של לחשוב, אם בגלל עייפות (ואיזה אמא לא עייפה?!), חוסר ריכוז, או כל סיבה אחרת. אבל בכל פעם שאני כן מצליחה לחשוב ולנסות כלי חדש אני מתרגלת אותו, והוא יהיה זמין לי יותר בקלות בפעם הבא, ויבוא לי יותר בטבעיות, ויום אחד אפילו הכעס לא יפריע לי להשתמש בו... ואולי יום אחד אני פתאום אגלה שהכלי הזה כבר לא מתאים, ושצריך למצוא פיתרון אחר, ולתררגל גם אותו שוב ושוב, וכן הלאה והלאה
מה שמאוד עוזר לי להתמודד עם תסכולים וכעסים, הוא לומר לילדים שלי איך אני מרגישה: "עכשיו אמא עייפה אז אני מקווה שתעזרו לי לא לכעוס מהר, ותשתדלו להתנהג יותר יפה היום". או "וואו! כמה שהכעסת אותי עכשיו! אוף! אני מרגישה שאני לא רוצה להיות לידדך עכשיו כי כל כך הרגזת אותי!" או "כואב לי הראש, אז אם אתה רוצה לשבת על אמא אז דבר ראשון תפסיק לצרוח כי זה ממש מפריע לי!". וכן הלאה והלאה. ככה גם הכעס לא נשאר בפנים, גדל ונבנה ופתאום מתפרץ בלי שליטה, כמו סיר לחץ אטום. אני משחררת בשליטה את הכעס, ואז הוא לא בורח משליטה (או שכן, הרבה פעמים, למרבה הצער, אבל אני לא מתייאשת ומנסה שוב ושוב...).
אני מאוד מתחברת למה שאמרת לגבי ילדים עסוקים! גיליתי שילד מציק הוא ילד משועמם, שילד שמחפש מה לשור הוא ילד שמחפש תעסוקה. הבעיה שלי היא, שכשאני רואה אותם בהתנהגות הזו, הכעס מפריע לי לחשו על רעיונות טובים איך להעסיק אותם... זה האתגר הגדול שלי!
שבל"ן- ראשי תיבות "בלי נדר", שלא מבטיחהאנונימי (פותח)
יוקטנה יקרה וחכמה כשאת אומרת "רק לא לקלקל" לדעתי זה נכון. ועם
זאת "הילד מוכרח התערבות ישירה ועקיפה כדי שהוא יראה וידע איזה אופי טוב יש לו

אני ממש שמחה שנכנסתי לפורום הזה. אני מרגישה לא לבד במשימת חיינו. זה דבר נהדר האפשרויות והכלים האלו!!
כי בלי תיאוריה ובלי דרך אין גם מעשים. ועם תיאוריה ודרך עדיין קשה לעשות אבל זה ב"אפשרי"
מאוד התחברתי לרעיון של לשתף את הילדים באיך שאת מרגישה. כי חוץ מחינוך זה גם מביא למודע שלך עצמך את הגדרת מצבך וע"י כך ליותר הבנה שלך מה קורה. וגם הילד לומד איך לבטא את מה שמריג ע"י הדו' האישית של שיתוף וזה חוץ מכל היתרונות שכבר ציינת. וכל הכבוד שאינך מרגישה ייאוש אם לפעמים את לא מצליחה. זה משהו שאני מאד נופלת בו. הקטע של ייאוש...
חלק גדול מהורות זה לחזור ולחזור שוב ושוב גם כדי שהילדים יפנימו וגם כנראה כדי שנסגל לעצמינו את הסבלנות. ונלמד דרכים משוכללות יותר.
ליוקטנה לגבי ילדים עסוקים- בזמן האחרון אני מנסה לחשוב מראש על מה שאעשה איתו מאז שחוזר מהגן עד הלילה
כי אני מפחדת ממצב שלא יהיה עסוק. לכן כדאי לתכנן מראש כמה התעסקויות וגם רזרבות חלופיות ואז זה מרגיע אותי ואפשר להגיש את התכנון בנחת


האמת חזקה ממני
לרוח זה כחיהודית פוגל
ממה את מפחדת בעצם? תתרגלי סמכות הורית, תתרגלי יכולת לשלוט במצב, הילד יזהה את הבטחון שלך וישים לעצמו גבולות. נראה לי כי הפחד שאת פוחדת מהילד מטרפד הרבה את הקשר והמגע שלך איתו. תשתדלי להתגבר על הפחד, הילד שלך ובורא עולם נתן לך את היכולת והכח להתמודד איתו. נסי הסחת הדעת: כשהוא מתחיל להציק לתינוקת אימרי לו בא אספר לך סיפור על הילד שנרדם בגן... או על הילדה שלא רצתה ללבוש סוודר... תמציאי משהוא בו ברגע, והסיחי את דעתו. שיטה זו עובדת נפלא כי: 1. באמת מנטרלת התקפות קינאה ואי שקט, 2. סיפור תמיד מעשיר את עולמו ואת אוצר המילים שלו, 3. נותן לו חוויה של קשר רך וטוב איתך ולא את החוויה הכמעט קבועה (?) שלו אני ילד רע ומפריע מציק וכו. חיזקי ואימצי.
אין לי כח!!!!!!!!!אנונימי (פותח)
ליהודית היקרה- תודה רבה רבהאנונימי (פותח)
על השיקוף והעיצה. השיקוף זה ממש ממש נכון חלק גדול מהקשר שלי איתו במיוחד ועם בכלל מדבר מ/בפחד מלפגוע ולעשות את הדבר הנכון....
לפעמים הכל נראה גדול עלי ואני מתייאשת
עד שאלמד להתגבר וליישם משהו חינוכי הם כבר יגדלו חלילה לא מחונכים ולא מצוידים לחיים חס וחלילה
מה אעשה שאני ברמה כזאת........



האמת חזקה ממני
באמת חבל על הילדבלה
וגם עלייך.
בעיות של גיל 3.5 הן לא בעיות של גיל 10 שעד אז ח"ו המצב עלול מאוד להחמיר.
היתרון שלך הוא שאת מחפשת פתרונות עכשיו, כשעדיין לא מאוחר מידי. אני יכולה מאוד להזדהות איתך בתחושה של הרפיון ידיים עם הילד וההבדל ביננו לבין אמהות "שיש להן את זה" זה ברקע ובצורה בה אנחנו גדלנו. העניין הוא שרק אנחו נסבול מהתוצאות אם לא ניקח את עצמינו בידיים כי ילד לא יודע לחנך את עצמו. את עלולה להגיע למצב של איבוד שליטה לגמרי ובדברים הרבה יותר גרועים כי כמו שאמרתי עכשיו הוא רק בן 3 זה רק ילך וידרדר אם לא תעצרי את זה וחבל, זה יהרוס את כל האווירה החיובית בבית.
את צריכה לשים לו גבולות , להסביר לו למה התנהגות מסוימת לא מקובלת עלייך ולמה אסור לו לעשות כך וללמוד איך להעניש כאשר הוא עושה דבר לא טוב. זו בעצם תמצית החינוך. בגיל הזה זה עדיין פשוט יחסית.
בהצלחה
לרוח זה כוחיהודית פוגלאחרונה
את זוכרת שיש חוגי הורים, ולימודים בחוג הנחיית הורים?? הם נוצרו בדיוק לזה, לתת הרבה מאוד כח להורים לעשות את תפקידם הקדוש, וגם להראות להורים שחושבים שהתפקיד הזה גדול עליהם כמה באמת הם כן מסוגלים ויכולים. יש לי גם הרגשה שלא גמרת את העבודה שלך עם עצמך - אולי את לא מכירה את עצמך מספיק טוב, פוחדת לפגוש את האני האמיתי שלך, רואה את עצמך דרך עינים של מישהוא אחר, ואולי לא מישהוא חיובי, ובקיצור, יכול להיות ששיחה איש איש מקצוע עליך ועל תחושותיך כאדם ורק אח"כ כאם יועילו לך מאוד. שיהיה לכם רק טוב.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך