בס"ד
"וישבת בארצם" (דברים יב', כט')
שני חכמים שגרו בארץ ישראל, רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הנדלר, רצו לצאת לנציבין ששכנה בקרבת ארץ ישראל ללמד תורה מפי רבי יהודה בן בתירא. ארוכה היתה הדרך לנציבין, ושני החמים הלכו ימים רבים. סוף סוף עברו את הגליל העליון והגיעו לצידון.
בישבם, הפנו פניהם לראות את ארץ ישראל עוד פעם. ואז, החלו דמעות קולחות מעיניהם, דמעות של צער על שעזבו את ארץ הקודש ויצאו לחוץ לארץ.
קמו ממקומם וקרעו בגדיהם כמנהג אבלים. וכך אמרו איש לרעהו: "הן כתוב בתורה 'שמר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך...' ולאחר פסוק זה נאמר: '...וירשת אתם וישבת בארץ' (דברים יב', כח'-כט). ומה למדים מסדר הפסוקים? שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה!" חשובה ישיבת ארץ ישראל כמו כל המצוות יחדו. כפי שראינו בפסוקים הללו: תחילה צוה אותנו הקב"ה לקיים את כל המצוות, ובהמשך, כנגד זה, צוה במיחד לרשת את הארץ ולגור בה.שכן רק בארץ ישראל נתן לקים את המצוות התלויות בארץ. ואף ידוע, כי אין תורה כתורת ארץ ישראל!
סבו שני החכמים על עקבותיהם, חזרו לארץ ישראל ללמוד בה תורה ולנציבין לא הגיעו.
שב"ש סניף גב"ש סגידעע=)