בס"ד
"לא תטה משפט לא תכיר פנים"
בביתו של רביזאב מזבאריז נפל דבר: קטטה פרצה בין הרבנית, בעלת הבית, לבין המשרתת לה. הרבנית האשימה את המשרתת בשבירת כלי יקר ערך ודרשה ממנה לשלם את דמי הנזק.
"אינני אשמה, לא שברתי", הכחישה המשרתת את האשמה בלהט רב וסרבה לשלם.
"שברת! עליך לשלם!" טענה הרבנית.
לא שברתי! לא אשלם!" עמדה המשרתת על שלה.
כך התנצחו השתים ועד שהחליטה בעלת הבית לתבוע את המשרתת לדין תורה.
נכנסה אפוא לחדר כדי להחליף בגדיה על מנת לצאת מן הבית וללכת לבית הדין. ראה זאת רבי זאב, ולבש אף הוא את בגדי השבת אשר לו.
"מדוע לובש אתה את בגדי השבת?" התפלאה הרבנית.
"ברצוני ללכת עמכן אל דין התורה", היתה התשובה.
"אין הדבר יאה לך", התנגדה אשתו, "תהא סמוך ובטוח כי אדע להרצות טענותי כראוי בבית הדין".
"לכך אינני דואג", השיב רבי זאב. "את בודאי תדעי לשטח את טענותיך. אך מה תעשה אותה משרתת עלובה? כלום תדע גם היא לטעון את טענותה?? מבקש אני אפוא להיות לה למליץ יושר, באשר אין מי שיריב את ריבה...".
אכן, לא לשוא היה חששו של רבי זאב: בטוח היה כי הדיין יעדיף את אשתו, הרבני המכבדת, על פני המשרתת היתומה והעלובה, וכדי שלא יהא חלילה עיוות דין, אף שלא בכונה, הלך רבי זאב לריב את ריבה של המשרתת.
שב"ש גבשניקם הלואי ונזכה כולנו ללכת בדרכיו...השבת מסדר ב6 וחצי ..אוהבתותכם כ"כ..ניפגש..