בס"ד
באחת השנים לא זכו יהודי ארץ ישראל לגשם. בשמים לא נראה אף ענן קל, ופני האדמה היו חרבות. חששו היהודים כי אותה שנה תהא שנת בצורת, חהנה נאמר לחכמים בחלומם, כי אם יתפלל פלני החמר עבור גשם - או אז ירדו גשמי ברכה. שכן, צדיק האיש ובזכות צדקותו יושעו כולם.
כשהגיע הבוקר קראו החכמים לאיש. איש פשוט ועני שגר בעירם. היה, איש זה עסק במלאכה פשוטה ובלתי מכובדת, הוא היה חמר (נוהג בחמור ומוביל על גביו בני אדם וסחורות). האיש הגיע והחכמים פנו אליו בשאלות:
"מהי מלאכתך?",
"מוביל אני סחורות על גבי חמור, ולעיתים מוביל אני עליו בני אדם", השיב האיש.
"נניח לזאת כרגע" השיבו החכמים. "ברצוננו לשאלך שאלה אחרת: האם עשית אי פעם מעשה טוב במיוחד?"
חשב האיש דקות אחדות ולבסוף אמר: "לפני זמן מה עשיתי מעשה כלשהוא. שמא יחשב הוא כמעשה טוב?!"
"ספר לנו", הפצירו החכמים.
באחד הימים באה אשה ובקשה לכור את החמור. עצובה היתה האישה, שחוחה ושותקת. את פניה כסתה במטפחת, אך למרות זאת חשתי שהיא בוכיה. שאלתיה אפוא: מה לך? מדוע עצובה את? מדוע בוכיה את? בקול בוכים השיבה האשה: "'הרומאים השליכו את בעלי לבית האסורים על כי לא שילם להם את כל המיסים שדרשו. ועת מסרבים הם לשחררו כל עוד לא יקבלו את כל הכסף. ומנין אשיג סכום שכזה? אינני יודעת מה אעשה, והלא עלול בעלי למות בבית הכלא. נוסעת אני לעיר הגדולה, אולי שם אמצא עצה'.
"ריחמתי על האשה האמללה", המשיך וסיפר החמר, "אך לעזור לה לא יכולתי, הן גם ברשותי לא נמצא סכום כסף כה גדול כפי שדרשו הרומאים! ולפתע נצנץ רעיון במוחי,: הן ברשותי חמור משובח ובריא, אם אציעו למכירה, אקבל תמורתו סכום נכבד! פניתי אל האישה ואמרתי: 'המתיני פה זמן מה, אולי אוכל להשיג כסף עבורך!' מיהרתי אל אחד ממכרי, שזה זמן רב ביקש לקנות את חמורי, ומכרתי לו את החמור. בשובי נתתי לאישה את הכסף שקביבלתי תמורת החמור, והיא אצה לפדות את בעלה מכלאו.
אמרו לו החכמים: "רצוננו שתתפלל עם כל הציבור בעד ירידת גשמים. ראוי אתה שתתפלל- ותענה!"
ואמנם, אך סיים החמר את תפילתו- נפתחו ארובות השמים וגשמי ברכה שטפו את הארץ.
(על פי ירושלמי, תענית פרק א' הלכה ד')
"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו"
(דברים כח, יב)
(דברים כח, יב)
באחת השנים לא זכו יהודי ארץ ישראל לגשם. בשמים לא נראה אף ענן קל, ופני האדמה היו חרבות. חששו היהודים כי אותה שנה תהא שנת בצורת, חהנה נאמר לחכמים בחלומם, כי אם יתפלל פלני החמר עבור גשם - או אז ירדו גשמי ברכה. שכן, צדיק האיש ובזכות צדקותו יושעו כולם.
כשהגיע הבוקר קראו החכמים לאיש. איש פשוט ועני שגר בעירם. היה, איש זה עסק במלאכה פשוטה ובלתי מכובדת, הוא היה חמר (נוהג בחמור ומוביל על גביו בני אדם וסחורות). האיש הגיע והחכמים פנו אליו בשאלות:
"מהי מלאכתך?",
"מוביל אני סחורות על גבי חמור, ולעיתים מוביל אני עליו בני אדם", השיב האיש.
"נניח לזאת כרגע" השיבו החכמים. "ברצוננו לשאלך שאלה אחרת: האם עשית אי פעם מעשה טוב במיוחד?"
חשב האיש דקות אחדות ולבסוף אמר: "לפני זמן מה עשיתי מעשה כלשהוא. שמא יחשב הוא כמעשה טוב?!"
"ספר לנו", הפצירו החכמים.
באחד הימים באה אשה ובקשה לכור את החמור. עצובה היתה האישה, שחוחה ושותקת. את פניה כסתה במטפחת, אך למרות זאת חשתי שהיא בוכיה. שאלתיה אפוא: מה לך? מדוע עצובה את? מדוע בוכיה את? בקול בוכים השיבה האשה: "'הרומאים השליכו את בעלי לבית האסורים על כי לא שילם להם את כל המיסים שדרשו. ועת מסרבים הם לשחררו כל עוד לא יקבלו את כל הכסף. ומנין אשיג סכום שכזה? אינני יודעת מה אעשה, והלא עלול בעלי למות בבית הכלא. נוסעת אני לעיר הגדולה, אולי שם אמצא עצה'.
"ריחמתי על האשה האמללה", המשיך וסיפר החמר, "אך לעזור לה לא יכולתי, הן גם ברשותי לא נמצא סכום כסף כה גדול כפי שדרשו הרומאים! ולפתע נצנץ רעיון במוחי,: הן ברשותי חמור משובח ובריא, אם אציעו למכירה, אקבל תמורתו סכום נכבד! פניתי אל האישה ואמרתי: 'המתיני פה זמן מה, אולי אוכל להשיג כסף עבורך!' מיהרתי אל אחד ממכרי, שזה זמן רב ביקש לקנות את חמורי, ומכרתי לו את החמור. בשובי נתתי לאישה את הכסף שקביבלתי תמורת החמור, והיא אצה לפדות את בעלה מכלאו.
אמרו לו החכמים: "רצוננו שתתפלל עם כל הציבור בעד ירידת גשמים. ראוי אתה שתתפלל- ותענה!"
ואמנם, אך סיים החמר את תפילתו- נפתחו ארובות השמים וגשמי ברכה שטפו את הארץ.
(על פי ירושלמי, תענית פרק א' הלכה ד')
שב"ש גבשניקים אוהבתותכם!!!