"כי הוא חייך וארך ימיך"
(דברים ל', כ')
צדקה תציל ממוות
בביתו של רבי עקיבא שררה שמחה גדולה, בתו התארסה למזל טוב, ומועד חתונתה קרב. הכל ששו ושמחו, ולא הבחינו כי רבי עקיבא מודאג וחושש.
ומדוע דאג רבי עקיבא? - לפני שנים אחדות אמרו לו חכמי הנכרים, כי ראו בכוכבים שביום בו תכנס בתו לחופה - יכש אותה נחש! לא יפלא אפוא, שככל שקרב מועד החתונה גברה דאגתו של רבי עקיבא. אבל, אדם גדול כמוהו ידע שעליו לשים מבטחו בה'.
וכך נשלמו ההכנות לחתונה, והגיע היום המיועד, יום החתונה.
בעת שהכל הסבו לשולחנות, בא פתאום עני וניצב בפתח החדר הגדול. הלה הביט עיניים כלות ומשתוקקות על המאכלים הערבים. "גם אני רוצה לאכול מהמטעמים!" התחנן העני, אך איש לא שעה לדבריו.
רק אדם אחד שם ליבו לעני הניצב בפתח, ואותו אדם היה לא אחר מאשר הכלה בכבודה ובעצמה.
בזריזות ובשקט קמה הממקומה, נטלה את מנת האוכל שלה והגישה אותה לעני. הכל היו כה טרודים, עד כי לא שמו לבם למעשה.
מאוחר יותר, בקשה הכלה לנוח בחדרה. היא הסירה משערה את סכת הזהב הגדולה, שקשטה את צעיפה, נעצה אותה בין שתי אבנים שבקיר החדר.
למחרת, נזכרה בסכתה והוציאה אותה מן החריץ - ומה גלתה בקצה הסכה? - נחש מת!
הבין רבי עקיבא כי זה הנחש עמד להכיש את בתו, וכאשר נעצה הבת את הסיכה, גרמה בלא כוונה למותו.
"אמרי נא לי", שאל את בתו, "האם עשית מעשה טוב במיוחד?"
"בשעת הסעודה", סיפרה לאביה, "ראיתי עני עומד מן הצד ומבקש אוכל. הכל היו עסוקים, ואיש לא שמע את בקשתו. קמתי אפו, נטלתי את מנת האוכל שלי ונתתי לו".
"מצות צדקה קימת, בתי", אמר לה אביה, "ובזכות מצוה גדולה זו הצילך ה' מהכשת הנחש ונותרת בחיים!"
(על פי מסכת שבת קנ"ו, ב')
שבוע טוב..וחג שמייח..
שנה טובה ובאמת באמת מחילה אם עשיתי משו פגעתי זלזלתי או משו אני יגיד בעז"ה לכל אחד אישי אבל אם חלילה אני לא יספיק...יומושלם!ול"ט=)