אני כיום בתחילת העשור הרביעי לחיי.
שנות ישיבה יש,תארים יש, פרנסה יש , קורת גג יש.
אבל הנני רווק חובש כיפה מזדקן.
זה לא יאוש, זו כבר השלמה
א-י-ן ל-י ח-ש-ק להתחתן, נמוג, גז, פג כל תאורי הריקנות נכנסים פה.
בני מחזורי בעולם הישיבות אוטוטו משיאים את ילדיהם.
ואני חי בתחושה שאני מצוי אי שם מאחור הרחק הרחק
לפגישות הכרות יוצא אני "כמי שכפאו שד" בחוסר חשק מוחלט ובד"כ הן מסתיימות לאחר פגישה אחת.
איני מפסיק לשמוע קול פנימי החוזר ואומר לי את שזימר אחד הבנאים [משפחת בנאי] "זמנך עבר"
אני מוסיף לזה את שרואה אני בסביבתי הקרובה רק במקום עבודתי שהוא קטן יחסית מצויים: 3 גרושים ועוד אחד בדרך – אז מה מחכה לי שם, לך תדע.
אחים ואחיות: אין לי חשק !!!
חבלי רק על תמונות הילדות שלי באמת הייתי מתוק. 




