בס"ד
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"
הבריאה מעידה על בוראה
רבי יהודה הלוי, גאון שירת ישראל בספרד, חי בשכנותו של אדם גוי, אף הוא משורר, אלא שאדם זה היה רחוק מהכרת האמת - הוא טען, ברוב סכלותו, שהעולם נברא מאילו. ויכוחים רבים התנהלו בין רבי יהודה הלוי לבינו על הנושא הזה, אך לא עלה בידי רבי יהודה לשכנעו ולשנות את השקפתו.
באחד הימים חיבר המשורר הגוי שיר, וכשהגיע לשורות הסיום, לא ידע כיצד יסמימו. יצא, אפוא, לטייל בגנו, הרהר בשיר שחיבר וחשב על סיום הוצלח.
בדיוק באותה שעה, עבר רבי יהודה הלוי בסמוך לבית המשורר, ומבעד לחלון ראה את השיר הבלתי גמור מונח על השולחן. חיש הוסיף בשולי הגיליון שורות של סיום מוצלח ביותר.
כששב הגוי מטיולו מצא להפתעתו את השיר המושלם, אך לא ידע כמובן מי עשה זאת. בהתרגשות מרובה מהר אל שכנו, רבי יהודה,וסיפר לו את הדבר.
"מדוע אתה מתפלא?" צינן רבי יהודה את פליאתו הנרגשת, "בודאי נעשה הדבר מאליו!"
"לא יתכן כדבר הזה!" פסק הגוי, "שיר איננו יכול להיכתב מאילו!"
"ובכן", השיב לו רבי יהודה הלוי תשובה ניצחת, "שיר קטן אינו יכול לדעתך להיכתב מאילו, ואילו העולם כולו יתכן שיברא מאליו?"
נכלם הגוי. לא היתה לו עוד בררה, אלא להודות בטעותו.