(* הערת מערכת: לכתחילה הסיפור לא נועד לפורום ולכן אם תראו פניות אישיות תבינו למה. אני העלתי את הסיפור לכאן אבל לא אני כתבתי אותו. העלאת הסיפור לכאן נועדה להעלות חיוך על פניכם. אם לא הבנתם לא נורא, העיקר שהתחיה הבינו ונהנו...->לא כ"כ מסובך להבין... יש מוראלים שמתבססים על סיפור זה אז עכשיו תבינו מאיפה זה בא...)
זהו הסיפור האפל והמפחיד של יגדרזלה. (או בשמו הפחות ידוע- כיפה אדומה)
כדי שאני אוכל לספר לכם את הסיפור האפל והמפחיד על יגדרזלה, אנחנו קודם צריכים ללמוד מיהי אימה של יגדרזלה, כי אחרת לא נבין כל מיני דברים מהותיים למדי בהמשך.
אמה של יגדרזלה לא הייתה אפלה או מפחידה במיוחד. היא גרה בכפר קטן בלב יער (שהוא אכן היה אפל וגם מפחיד) וכל ימי בגרותה היא חייתה על ספרים רומנטיים שמכרו אז בחמישה שקלים וסלט ירקות (חוץ מהעגבניות. היא לא סבלה עגבניות.) . פרט לשני מגרעות אלה היא הייתה בריאה בנפשה למדי, ככל בת עשרה ממוצעת.
כשגדלה, היא נישאה לאביה יגדרזלה שהיה צעיר מאותם ספרים רומנטיים שהיא קראה: שיער בלונדיני, עיניים כחולות ומבט שובה. החתונה הייתה חתונה מהחלומות. ככה זה שהגבר הצעיר והמוצלח ביותר בכפר מתחתן עם בת טובה שכזאת שהיו בה אך ורק מעלות (פרט לשני החסרונות שציינו לעייל. אבל הוא לא חשב שאלה חסרונות. אפילו להפך. הוא אהב את הארגזים המלאים בספרים הטיפשיים שלה ואת המבט החולמני שהייתה נועצת בו מידי פעם כשקראה אותם.). לכן אף אחד לא התפלא כששניהם החליטו לעזוב את הכפר הקטן שכוח האל לטובת העיר הגדולה, למרות שאנשים רבים הצטערו לראות אותם עוזבים ככה.
עד עכשיו זה לא אפל ומפחיד במיוחד, הלא כן? אבל זוהי רק ההתחלה. שאף אחד לא יטעה אותך, ענת, כי הסיפורים האפלים ביותר מתחילים בהתחלות הרגועות, השלוות והמאושרות ביותר.
אחרי שלוש שנים, בכל אופן, חזרה אמא של יגדרזלה לבדה בליל קיץ חם. היא חזרה כולה רועדת ומפחדת. כל מה שהצליחו תושבי הכפר להוציא ממנה למחרת בבוקר היה "הם... זאת... היער...".
