בס"ד
רועה נאמן
"ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה"
(בראשית, ח', א')
בילדותו היה דוד המלך רועה את צאן אביו. מדי יום היה מרחיק עם עדרו אל המדבר, לבל ירעו הכבשים והעזים בשדות זרים.
שומר היה דוד הרועה על הצאן, ועוקב אחר הכבשים והעזים. והנה שם לב כי העזים הגדולות והחזקות מלחכות את העשבים הרכים והטובים, בעוד בני הצאן הקטנים והחלושים נדחקים הצדה. וכשמגיע סוף סוף תורם לאכול - נותרים עבורם רק שרידים של עשב קשה ויבש, שאותו אין הם מסוגלים ללחך, כי שיניהם קטנות וחלשות.
חשב דוד: "מעשה רע עושות העיזים החסונות. את העשב הקשה - עליהן ללחך, ולהותיר לבני הצאן את העשב הרך והטרי, שאותו יוכלו ללעוס בשיניהם!"
החליט דוד לעשות מעשה: הוא בנה שלש מיכלאות - באחת שיכן את העזים המבוגרות, בשנית - את הגדיים הרכים, ובשבילית - את העיזים הצעירות והחזקות.
כשהגיע הבוקר, פתח דוד בתחילה ת מכלאת הגדיים - אצו רצו בני הצאן הקטנים אל העשב הרענן והטרי, ובשמחה ליחכו אותו עד ששבעו.
רק אחר כך פתח את מיכלאת העיזים המבוגרות הללו אכלו את העשב שהותירו הגדיים, ורק לבסוף שיחרר את העיזים החזקות, לכהן נותרו רק עשבים קשים ושרשים, אבל בשיניהן החזקות יכלו ללעוס אותם בנקל.
באותו יום היה כל העדר שבע ומאושר.
ראה זאת הקב"ה ואמר: "מי שיודע לרעות את הצאן בצורה כה טובה, יבוא וירעה את צאני, את ישראל!"
וכך בחר ה' בדוד להיות מלך ישראל.
(ע"פ מדרש רבה שמות ב', ב')
שב"ש תהנו בסניף...אפילו שזה בלעדי..