"בעולם ההוא ברור מיד שיש משהו מוזר.בתים אינם נראים בעמקים או במשורים.הכל גרים בהרים.
בזמן כלשהו,בעבר,גילו מדענים שהזמן זורם לאט יותר ככל שמתרחקים ממרכז כדור הארץ.מדובר בהשפעה זעירה,אבל אפשר למדוד אותה במכשירים רגישים ביותר.משנודעה התופעה עברו כמה אנשים,שהשתוקקו להשאר צעירים,להתגורר בהרים.עתה בנויים כל הבתים על הדום,המטאהורן,מונט-רוזה ואזורים גבוהים אחרים.ופשוט אי אפשר למכור דירות ובתים במקומות אחרים.
רבים אינם מסתפקים במיקום בתיהם בהר.כדי להינות מההשפעה המרבית,הם בנו את בתיהם על עמודי הגבהה.פסגות הרים בכל העולם משמשות קן לבתים אלה,שנראים מרחוק כמו להקת עופות שמנים הרובצים על רגליים ארוכות ודקות.האנשים הלהוטים ביותר לחיות זמן רב ככל האפשר בנו את בתיהם על העמודים הגבהים ביותר.ואמנם כמה בתים מתנשאים לגבה של כמעט קילומטר על רגלי העץ הדקות שלהם.הגובה הפך לסמל סטטוס.כשאדם העומד ליד חלון מטבחו צריך לשאת את מבטו כדי לראות שכן,הוא בטוח שמפרקיו של השכן לא יתקשו מהר כשלו,ששערותיו לא תנשורנה ושקמטיו לא יופיעו מהר כל כך.בדומה לכך ,אדם המשפיל מבט על בית אחר,נוטה לבטל את יושביו כאנשים מבוזבזים,חלשים וקצרי ראות.יש המתפארים שחיו כלחייהם גבוה,שהם נולדו בבית הכי גבוה על פסגת ההרהכי גבוה,ומעולם לא ירדו.הם חוגגים את נעוריהם על הגגות ומהלכים ערומים על מרפסותיהם.
מפעם לפעם עסקים דחופים מאלצים אנשים לרדת מבתיהם,והם עושים זאת בחפזון,יורדים במהירות בסולמותיהם הגבוהים אל הקרקע,רצים אל סולם אחר או אל העמק שמתחת,משלימים את עסקותיהם,ושבים במהירות האפשרית אל בתיהם,או אל מקומות גבוהים אחרים.הם יודעים שם כל צעד שהם עושים מטה,עובר הזמן קצת יותר מהר והם מזדקנים ביתר מהירות.אנשים במפלס הקרקע לעולם אינם יושבים.הם רצים ובתוך כך נושאים תיקי מסמכים או סלים עמוסים במצרכי מכולת.
מספר קטן של תושבים בכל עיר הפסיק להתלבט אם הם מזדקנים בכמה שניות מהר משכניהם.הנשמות ההרפתקניות האלה יורדות אל העולם הנמוך יותר לשהייה של ימים בכל פעם,שם הם משתרעים מתחת עצים הגדלים בעמקים,שוחים בהנאה באגמים השוכנים בגבהים חמים יותר,ומטיילים בשטח ישר.הם בקושי מציצים בשעוניהם ואינם יודעים אם יום שני היום או חמישי.כשהאחרים נחפזים על פניהם ומלעיגים,הם רק מחייכים.
עם הזמן שכחו אנשים מדוע יותר הוא טוב יותר.ובכל זאת הם ממשיכים לגור על ההרים,נמנעים ככל האפשר מאזורים נמוכים ,מלמדים את ילדיהם להרחיק ילדים אחרים ממפלסים שקועים. הם סובלים את קור ההרים מתוך הרגל ונהנים מהאי-נוחות כחלק מגידולם.הם אפילו שיכנעו את עצמם שאוויר דליל יפה לגוף,ועל פי ההגיון הזה,סיגלו לעצמם דיאטות מדוללות,וסירבו לאכול אלא במשורה.בסופו של דבר כחשו התושבים וצנמו,התגרמו וזקנו בטרם עת." (אלן לייטמן)
הסיפור מדבר על הזמן אבל הרעיון הוא לגבי כל דבר.