מצוות השבת אבידה-חשוב ממש!עזרא - ארכיון

מצילים את המצווה האבודה

נדמיין לעצמנו מקרה מאוד שכיח: אתה הולך ברחובות גוש דן או ירושלים ומוצא נעל של ילד (או צעצוע, או תיק, או כל דבר אחר) . אתה מדמיין את ההורים המסכנים שמגלים שנשארה לילד רק נעל אחת. מה תעשה? תפרסם בעיתון? באיזה עיתון? כמה כסף תשקיע? הרי זה יעלה עשרות מונים מהנעל עצמה. אז אתה מבקש סליחה מהשם, ומהתורה, ו... אתה מתעלם (הרי כתוב "פעמים שאתה מתעלם"...). או שאתה שם במקום קצת יותר בולט, אולי הם יחזרו וישימו לב...

לאחרונה הושק אתר 'איבוד', אתר השבת אבידה ב"סגנון יהודי", שמטרתו להציל את מצוות השבת אבידה. האתר בנוי עם אפשרויות רבות של סיווג האבידות, חיפושים, חדרים למוסדות ספציפיים וכו'. אם נצליח להגיע למצב שבו כל יהודי שמוצא אבידה, וכל יהודי שמאבד אבידה, יש לו כתובת (תרתי משמע) אחת וברורה לגשת אליה, הרי שבכך נציל את המצווה האבודה.

כתובת האתר: איבוד – www.ebood.co.il

אפרת רואים שזה את!!עזרא - ארכיון
יפהעזרא - ארכיון
למרות שלא נראה לי שזה יעבוד.
אחלה דבר....עזרא - ארכיון
נקווה שיצליח!!!!!!!!
למה שזה לא יעבוד?עזרא - ארכיון
זה תלוי רק בנו!!
תפיצו, תכנסו, זה יעבוד!!

איך רואים שזה אני? כי שלחתי את זה גם בשמי, לא?!
לא אני נסחתי את זה..

כתבתי בעות בשם הוות-זה היה אמור להיות בשמי=)
כי בדר"כ....עזרא - ארכיון
הדברים מהסוג הזה מצליחים מאוד בתור התחלה ואז לאט לאט דועכים...
וזה מאוד קשה להחזיק דבר כזה....
לא שאני רוצה שזה לא יעבוד או יפול ח"ו....
אבל זה כן דורש פווווול השקעה מכוווווווווווולם (להפיץ וכו').....
באמת צריך להשתדל...עזרא - ארכיון
ועם כולנו נישתדל ונמשיך להפיץ זה יכול להצליח- הכל מתחיל בקטן!
כבר הפצתם?עזרא - ארכיון
מקפיץ האשכולות חוזר ובגדולעזרא - ארכיוןאחרונה
מקפיץ האשכולות חוזר ובגדול
פורום פורום שעל הקיר -מקפיצים נטושים

מי הכי הכי אממממ חופר בעיר?

אנונימי (פותח)
אנונימי (פותח)
אנונימי (פותח)
אנונימי (פותח)אחרונה
..אמיצה
ואני חייבת לעוף מפה. לסגור את הכל ולצאת. לזרוק הכל. גם את זה. ככה אני יוכל להתנקות ולדעת ששום דבר לא עומד לי מאוחרי הראש.
..אמיצה
רק רחמים. רק רחמים צריך.
זה גורם לי לחפור בור באדמה ולהישאר שם, ולהבין ששם מקומי, ושם אשאר. ואני יודעת שזה לא נכון. היום הבנתי כמה אני צריכה לעבוד על עצמי. ועל המידות. ועל המעשים ועל ה"חוסר מחשבה" שנכנס בי לאחרונה ובמיוחד בשנה האחרונה. כמה מזויפת נהייתי. כמה רעל נכנס לי לנשמה. כמה אוויר מסריח אני נושמת, כי אני תמיד לא נמצאת במקום הנכון, ןבזמן הנכון. ואז מגיע המצב שאני נדפקת, ובדרכ כל מי שמסביבי נדפק גם הוא. ועד כדי כך שאני מדברת עם אנשים, הם שוכחים ממני. אני חושבת שאני פשוט לא בנאדם הכי נחמד בעולם. לא הכי מאיר בעולם. (רק היא חושבת ככה. כנראה היא לא מכירה אותי. בכלל). וראיתי אותם והבנתי שאלה אנשים טובים ככ. וסביבה כזו אני צריכה. אנשים כאלה. חיים, כאלה. עם משמעות. עם - תודה להשם יתברך. עם עבודת השם. עם מטרה. (אני חייבת חייבת ללכת לשם. רק טוב זה יעשה לי. רק טוב. השם יעזור לי. נכון ? )
..אמיצהאחרונה
מבולגן לי. למה הגעתי בכלל?
אוף אוף. אני עייפה. ורגשות אשם. הרבה.
ובלאגן במדינה
מתי יגמר כבר ומשיח פשוט יגיע
..אמיצה
כן. זה לא ייגמר בזמן הקרוב. כל פעם אני סולחת. כל פעם.
למה אני עושה את זה? אלוקים רק יודע.
רק אני מקווה שאלוקים סולח לי, גם

אולי יעניין אותך