בס"ד
"ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך"
(הפטרת תולדות)
תרומה כפולה
אהבה רבה רחש רבי משה בסן לארץ ישראל, אך כיון שנבצר ממנו לעלות אליה ולהתיישב בה, היה טורח לסייע ליהודים הגרים בה. על שולחנו, לצידם של ספרי התלמוד וההלכה, נצבה קופסה גדולה, שנועדה עברו יהודי ארץ ישראל. כל בני הקהילה ידעו על חיבת הארץ של רבם וסייעו בידו באיסוף התרומות.
באחד הימים נכנס אל חדרו של רבי משה אחד מנכבדי הקהילה וברוב שמחה הודיע כי נולד לו בן למזל טוב. "מזמין אני את כבוד הרב להיות סנדקו של הרך הנימול", אמר האב המאושר.
שמח הרב לשמע הבשורה המרנמינה ואיחל לאב שיזכה להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו. "אך לצערי", הוסיף, "לא אוכל להשתתף בברית, שכן הוזמנתי למקום אחר באותו יום ובאותה שעה, וכבר הבטחתי לבוא".
על פניו של האב הסתמנה הבעת צער. אך הנה הבזיק רעיון במוחו: "כבוד רבנו", כך אמר, "מוכן אני לתרום עתה מאתים דינר למען ארץ ישראל, ובלבד שימלאהרב את בקשתי וישמש סנדק לבני".
בטוח היה האב הנכבד, כי להצעה זו לא יסרב הרב, ובודאי יבטל את ההבטחה הקודמת ויעתר לבקשתו.
אך רבי משה לא חשב כך. מבלי להרהר השיב: "לא, לא אוכל לבטל את ההבטחה שנתתי". הפסיק רגע מדיבורו ושקע קמעה במחשבות.
מקץ דקות אחדות שלף מכיסו את ארנקו, ולעיניו הנדהמות של האיש היושב מולו, שלשל מאתים דינרים לתוך קופת ארץ ישראל, הנצבת על השולחן.
"כבוד הרב",שאל לבסוף האורח, לאחר שהתאושש מתדהמתו, "מסוגל אני להבין, שאין הוא יכול למלא אתבקשתי. אך מדוע ולמה הוציא הרב מכיסו את הכסף עבור ארץ ישראל?!"
על פניו של הרב התפשטה בת צחוק, והוא השיב: "אתה הבטחת לתרום מאתים דינרים ליהודי ארץ ישראל, בתנאי שאבוא לשמש כסנדק לבנך הרך. ועה, כאשר אינני מסוגל למלא בקשתך, כלום על ארץ ישראל להפסיד?! מכיוון שאני הוא זה המונע את תרומתך לארץ הקודש, מן הדין שאני אפסיד את הסכום ולא הארץ...".
לשמע הדברים התרגש האיש ומיד הוציא מכיסו מאתים דינרים ושלשלם לקופה.
"עתה", אמר, "לאחר שאני תרמתי את הכסף, יכול כבוד הרב לקחת את כספו בחזרה".
אך הרב מיהר להשיב בפסקנות:" לא! כיון שנתתי - שוב אינני לוקח! בזכות תרומותינו תיבנה ארץ ישראל ונזכה לעלות אליה במהרה בימינו!".
שב"ש נשמות שלי!!!אוהבתותכם ממש!!!
ולא לשכוח גב"ש סגידעע