נמאס כבר!!!

אתם לא רואים את הפתרון שמונח ממש מתחת לעוגיות החמאה שעל השולחן שלכם?
תפסיקו לספר לנו על תקציבים.
הרי אפילו אתם כבר לא מאמינים לעצמכם.. את האלימות לא תנצחו בתקציבים.

הכל מתחיל מחוקים מרתיעים. הרוצחים והאנסים וכל שאר הבני-דודים של השטן צריכים לפחד מאיתנו ולא אנחנו מהם!
אז הנה התכנסתי כאן היום ואני חוטף לכם את המיקרופון ויש לי דרישות.
זה לא כסף וזה לא כוח שאני רוצה. זה חוק. או ליתר דיוק חוקים. כן, זה חוקים שאני רוצה! חוקים קשים למען אזרחים שרוצים לחיות ונגד אלה שחוגגים על חשבון הכאב שלנו והפחד, כל הדרך אל הקזינו של החיים של הכי היקרים לנו

והנה הדרישות שלי:
- על אלימות נוער אני דורש להעניש קשה - כל נושא תיק פלילי על אלימות לא יקבל רישיון נהיגה ולא יצא לחו"ל עד גיל 30! – תתחילו עם 3-4 כאלה ואתם תראו באיזו מהירות ה"ערסים" המתחילים האלה יכולים להרגיע...

- לתת עונשים קבועים וקשים בחוק לרוצחים (מאסר עולם אמיתי! לכל החיים!), לאנסים (20 שנה), לסוטים שפגעו בילדים (20 שנה), לרוצחי נשותיהם (מאסר עולם – הם רוצחים), לפושעים שפגעו בקשישים (15 שנה ועוד שנה לעבוד עם קשישים) ולמתעללים מינית בנשים (10 שנים מינימום). על אונס קבוצתי - מאסר עולם!!!! – ואל תאפשרו לשופטים להפעיל את בלוטות הרחמים שלהם פתאום כשהם צריכים להרתיע. נראה אותם אחרי שהילד שלהם יפגע, חס וחלילה..

- להעניש על מעשי מרמה ונוכלות בעונשים קשים ויעילים. על אלימות "קלה" ברחוב - כנ"ל ועל עוד מעשי פשע "קטנים" שכשאתה לא מטפל בהם - אתה מגדל פושעים אמיתיים. ולא - אני לא מתכוון לאנשים רעבים שגנבו!! אני מתכוון למי שמוצא שאלימות ופשע זו אחלה פרנסה וסבבה כבוד.

- במקום בתי כלא יקרים (שהם היום סוג של מתנ"ס אבל לפושעים..) אני רוצה שתקימו יישובי עונשין מבודדים שבהם יכלכלו האסירים את עצמם ויממנו את שהייתם בעבודה קשה. קוראים לזה "עבודת פרך" - מזה הם יפחדו! היום הם פשוט יושבים בחוג מקרמה, מחשבים ויוגה – ובקרוב? מה? חוג ג'ודו?..
... ודרך אגב, את ההילטונים שהקמתם ואתם מתעקשים לקרוא להם בתי כלא, אולי תהפכו אותם לבתי ספר בתנאי פנימייה להורים? – הורה שיודע לחנך יגדל דורות כאלה. ולמה שלא יהיה מקצוע כזה בבגרות – ניהול משפחה. למה הילדים שלנו חייבים לדעת כל תנועה של כל נביא בתנ"ך ושל כל צבא בהסטוריה של אירופה אבל את הדברים הבסיסיים של איך לגדל ילדים, איך לחנך אותם, איך לנהל תקציב משפחתי או איך לבנות לעצמם ולמשפחתם חיים בעלי ערך ותקווה – למה את זה אתם משאירים לרחוב?
נמשיך?

- להנהיג סירוס כימי חובה למי שביצע פשעים מיניים בילדים ולמי שחזר על פשעי מין כלשהם (אונס, מעשים מגונים).

- למנוע מפושעי מין לחזור ולהתגורר לפחות 50 ק"מ ממקום מגורי הקורבנות גם אחרי שחרורם, לכל החיים.

- פושעי סמים ובמיוחד מבריחים וספקים שיתפסו - כל רכושם עד השרוך של הנעל יוחרם לטובת המאבק בסמים. הם יממנו את המאבק בהם. רציתם תקציבים? הנה. קחו.. קחו.. עכשיו אתם מרוצים? קיבלתם כסף? יאללה – קחו עוד בורקס ובואו נמשיך בסיור בשבילי ההיגיון הבריא...

- עברייני אלימות קשים לא יורשו לצאת לחופשות מהכלא! – זכרו את בן איבגי שצוחק עליכם כל הדרך ההסגרה דה-לוקס שהוא סידר לו. וזה אחרי שבחופשה הקודמת הוא סתם שדד מכולת.

- לשלול מכל מי שישא נשק לא חוקי את רישיון הנהיגה ואת הזכות לצאת לחו"ל להרבה שנים. אפילו אם לא עשה דבר. סכין לא לוקחים בכיס כדי לקלף תפוח וגם אקדח הוא לא ממש מצית!

- לשלול מכל נער שעשה שימוש בנשק בלתי חוקי (כולל סכין, אולר וכדומה) את הזכות לשרת בצבא ולנהוג במכונית (שמעתי שבוועדה כבר התחלתם לדון בדברים דומים - יופי לכם! נו.. טעים הבורקס?)

- והייתי מוסיף גם את האלימות בדרכים. כולנו הצלחנו כאן ושם לפשל בכביש. אבל את מי שחוצה קו הפרדה לבן, מי שחוצה רמזור באדום, שנוהג בלי רישיון ועוד כמה עבירות סוציומטיות במיוחד שיש להן גם נטייה מוזרה לייצר גופות מרוטשות - את אלה הייתי מעניש ב-5 שנים בכלא ושלילה לכל החיים על העבירה עצמה! הם רוצחים שקטים. בלי הגה. הם חייכנים ונורמטיביים אבל הם יהרגו לך את ההורים או את הילד. או את כל המשפחה. בלי להניד עפעף. אפילו בלי להדליק מזגן.

לסיכום, רבותי המחוקקים, זה לא כסף שחסר למאבק באלימות - זה חוקים!

זה שתתחילו להזיז את עדרי העוזרים הפרלמנטריים שלכם ולשנע את הפקסים שלכם ואת המחשבים הניידים והרכבים הצמודים כל כך טוב אליכם ואל נשותיכם החסודות ואת החליפות המפוארות שקניתם מכספנו "בשביל הקשר עם הבוחר" ותנסחו חוקים ותעבירו אותם כי אתם מסוגלים לעבוד בחריצות מדהימה בשביל כל קול בבחירות אבל בשביל החיים של ילדינו אתם תמיד בפגרה או באיזה סיור לימודים בחו"ל על חשבוננו שבמהלכו אתם לומדים נושא מאד חשוב כמו הגודל ההשוואתי של חדרי מלון בסגנון הסוויטה הקאריבית או אופרציות בניהול בריכות שחייה בחופים קסומים ומשום מה מסתבר שממש אצלם פותחו שיטות מצוינות לניהול תחבורתי שישראל מתעתדת ליישם וזה אפילו שכלי הרכב הכי חדיש שם זה איזה פרד או ריקשה או סתם הרגליים של המקומיים..
זה לשנות כך שהם יפחדו מאיתנו. כן – הם. המאיימים האלה. הגדולים המפחידים. אלה שפעם הזנחתם כשהם היו ילדים עניים ודפקתם להם את הילדות והיום הם מחזירים לנו בראש.

וכן. מאיתנו: ההורים והשכנים והאנשים הפשוטים שסתם רוצים לחיות בשלום עם הפחדים שלנו. מאלה שעד היום לא קמו להגיד לכם שדי כבר כי תמיד היינו בטוחים שאוטוטו אתם מתחילים לטפל בזה. הרי בשביל זה נבחרתם, לא?
וזה לשנות שהם יפחדו במקום שאנחנו נפחד מהם. במקום שנצטרך להתפלל בכל פעם שהילד יוצא למועדון או שאימא שלנו נוסעת בכביש או שהבת שלנו לובשת חולצת בטן או שסבתא שלה נשארת בבית הקטן שלה ושומעת רעשים בחוץ.
אז יאללה. קומו כבר מהכסא, קחו בורקס אחרון ותתחילו לעבוד כבר.
על החתום,

אזרח משונה שרוצה את המדינה שהבטיחו לו ושלמענה הוא נלחם משדה הקרב ועד לשדה השלום והוא ממש סתם בן אדם. אחד שרוצה את המדינה שכבר הייתה ממש בהישג יד, ממש כאן, אבל פתאום נעלמה לו ולכולם ופינתה את המקום למשהו שאפילו בחלומות הזוועה של ההורים שלנו לא יכול היה להופיע כי אין מצב שיהיה דבר כזה בעולם חוץ אולי מישראל 2007

אני כל כך גאה בעצמי. אני לא מאמינה שהגעתי לזה. 

למה אני חוזרת לשם, למה לעזאזל?

אינלי כח יותר לעזאזלל
שונאת את התחושות האלו..

מפגרת כפשוטו

באלי לדעת לכתוב יפה.  

אעלק אמנית. 

העולם הזה ככ מחורבן

קשה לי ככ