יש לי בת מקסימה- שמתנהגת מאוד מאוד יפה בגן.
1.לאחרונה כמעט כל פעם שאני שואלת אותה איך היה היום בגן ? היא עונה לי: הוא הרביץ לי (כמעט אין ילד בגן שלא הרביץ לה) א. אני יודעת שהיא ילדה מאוד רגישה ב. הייתי מאוד אמפאטית אליה בהתחלה ו"הבנתי" אותה מאוד ניסיתי גם לתת לה כלים להתמודד עם זה( את יכולה להחזיר, ללכת לגננת וכו'..) כיון שחששתי שהסקתי שהתייחסתי יותר מדי ברצינות ולכן ראתה את זה כקטע של "צומי" ממני עברתי לכיוון אחר והתחלתי להגיב: אה אם הוא עושה כך וכך תגידי לו אל תאמר כך וכך תגיבי בצחוק.. אני לא יודעת אם אני עושה נכון.. לא נראה לי משהו.. חוץ מזה חשוב לי לאמר שאני ממש משתדלת להוציא ממנה עוד דברים נחמדים שקורים בגן - אבל לא כ"כ הולך לי- אני לא רוצה שלילדה שלי יהיה מבט קודר על העולם וכל היום תתעסק בהרבצות ובמכות-ג. חוץ מזה באופן כללי היא ממש ילדה שמחה , חברותית ומוכשרת(כן רואים את זה כבר מעכשיו....) ותמיד בחברה היא בעמדה יותר פאסיבית מחכה שיגידו לה מה לעשות- איך אני מפתחת אצלה יותר אקטיביות -לדעתי זה לא רק ענין של בטחון עצמי- אז מה עוד?(סתם משהו לא קשור...-פעם הגננת אמרה לי שהיא לא הקשיבה ועשתה משהו שהיא ביקשה אז אמרתי לה טוב מאוד שלא תעשה..סוף סוף..- בבית היא לא כזאת תתאלאך אך חשוב לה לעשות רושם טוב- בדוק!
מחכה מאוד לתשובתכם אני די בלחץ מהקטע.. תודה רבה!
