בני הבכור בן 13.5 מרבה להתחצף אלינו. הוא עונה בצורה לא יפה וטוען שיש לו המון כעס עלינו. כאשר אנו נותנים לו תשומת לב אישית, השיחה גולשת, נעים וכיף לשוחח. הוא גם נהנה מאוד "לצאת" איתנו ביחד או לחוד לבלות - לאכול בחוץ ולקבל כך המון תשומת לב ופינוק. זה קורה אחת לשבועיים - שלושה. הוא שמח מאוד לצאת עם אביו לסידורים וקניות ובסך הכל אנו משתדלים מאוד לא להעיק עליו אלא ליצור כמה שיותר חיכוך נעים. אני באופן אישי מאוד נפגעת מהחוצפה, מהתשובות והתגובות הפוגעניות, וממש לא מבינה כיצד ילד מסוגל לדבר כך אל אמו??? בבוקר כשהוא יוצא מהבית הוא אינו אומר שלום - אך אני מתעקשת לברך אותו בצאתו גם אם הוא לא יענה לי. וכשהוא מגיע הוא שוב זועף כולו משום מה אך אני מברכת אותו עם שובו. בקיצור, אני מבולבלת מאוד. לעיתים אני מתפוצצת עליו מרוב כעס - וזה קורה כשאני ממש לא שולטת על עצמי כבר - במיוחד כאשר הוא נורא נורא נורא מציק לאחיו הקטנים ממנו באלימות פיסית לעיתים חסרת גבולות וגם באלימות מילולית. מה לעשות? כיצד ניתן להתמודד עם התהפוכות האלה?
פורום הורות
בהנהלת:
מכתב פתיחה
לממושקהיהודית פוגל
האם ברור לו איזו התנהגות תקבלו ואיזה לא? מדוע הוא מרשה לעצמו להתנהג כך? הוא פוחד ממכם או שאתם פוחדים ממנו? אם הוא היה רוצה ללכת לבהי"ס עירום זה היה עובר אצלכם? באותה מידה צריך שיהיה לו ברור שחוצפה היא דבר בלתי עביר מבחינתכם. יש הרבה דרכים להתמודד עם חוצפה ולהבהיר לו על מה לא תוותרו בשו"א. נראה לי כי אתם זקוקים לשיחה אישית כדי לברראיפה אתם עומדים, מי הוא ומי אתם ולהכניס סדר בדברים.
ילד בכוראנונימי (פותח)
הרבה נכתב על גידול וחינוך הבכור, נדמה לי שכשנולד וגדל הילד הראשון, עוד אין לנו אומץ ואמונה שאנחנו יכולים ומותר לנו ואנחנו חייבים לחנך משהו אחר, ואז הרבה מהגבולות וכל השאר לא מספיק ברורים. בהמשך אנחנו מבינים יותר את זכותינו וחובתינו להיות מחנכים ואז כבר יותר שלמים עם המקום שלנו. לכן יותר קשה עם הראשון שעבר את ההתפקחות הזאת איתנו.
יעל
יעל
זה מצחיק, אני הולכת בדיוק הפוך 
יוקטנה
עם כל ילד אני מבינה שלא צריך לחנך, אלא רק לעשות שיהיה לו ממי ללמוד (כלומר, להתנהג בדרך שאנחנו רוצים שהוא ינהג), ושהאתגר הגדול בהורות הוא דווקא "לא לקלקל" את מה שונוצר והגיע כל כך מושלם לעולם הזה...
עם כל ילד אני נוהגת יותר בחופשיות ומאפשרת, ומילד לילד אני נדהמת לראות כמה שזה פשוט וכמה שהדברים קורים כאילו מעצמם, וכמה זמן ועצבים אני חוסכת בכך שאני לא מטרידה את עצמי במה שאני רואה שאיננו התפקיד שלי.
כמו שאני לא דואגת למתוח את ילדי כדי שיצמחו, אלא רק מגישה להם מזון טוב, ככה אני בטוחה שהגדילה הרוחנית שלהם קורית מעצמה (או בעצם לא מעצמה, אבל לא באמצעותי בכל אופן), תוך כדי שאני מציגה להם כיצד אני חושבת שראוי לנהוג.
זו הגישה שמתאימה לי, בכל אופן כל אמא בוחרת את הדרך שמתאימה לה ולמשפחתה ביותר
עם כל ילד אני נוהגת יותר בחופשיות ומאפשרת, ומילד לילד אני נדהמת לראות כמה שזה פשוט וכמה שהדברים קורים כאילו מעצמם, וכמה זמן ועצבים אני חוסכת בכך שאני לא מטרידה את עצמי במה שאני רואה שאיננו התפקיד שלי.
כמו שאני לא דואגת למתוח את ילדי כדי שיצמחו, אלא רק מגישה להם מזון טוב, ככה אני בטוחה שהגדילה הרוחנית שלהם קורית מעצמה (או בעצם לא מעצמה, אבל לא באמצעותי בכל אופן), תוך כדי שאני מציגה להם כיצד אני חושבת שראוי לנהוג.
זו הגישה שמתאימה לי, בכל אופן
כל אמא בוחרת את הדרך שמתאימה לה ולמשפחתה ביותרהילדים שלי עוד קטנים - זה כנראה לא מתאים לכאןיוקטנה
אבל אני אתן שתי דוגמאות קטנות:
1. עם הגדולים בכל פעם שהם קיבלו משהו אמרתי להם"תגידו תודה!" וזה ממש לא נעים ולא מכבד. תחשבו שכשהקופאית מחזירה לכם את הכרטיס אשראי היא פתאום מושכת את ידה ואז היתה אומרת לכם: "קודם תגידי תודה!"
בושות!
עם רחלי אני פשוט אומרת בשמה "תודה!" בכל פעם, וזו אחת המילים הראשונות שהיא למדה להגיד! בהתחלה "דה", וחשבתי שלא הגיוני שהיא מתכוונת לזה, אבל זה היה עקבי, ועכשיו הפך לממש "תודה" חמוד כזה...
2. לחמותי יש מדרגות בבית. שלושה ילדים טרחתי ועבדתי ולימדתי איך לרדת במדרגות. סובבתי אותם עם הגב לכיוון הירידה, משכתי רגל, גוף, עוד רגל, וככה עוד מדרגה ועוד מדרגה, עוד פעם ועוד פעם. עם רחלי כבר לא היה לי זמן להשקיע ככה, ויום אחד אני רואה אותה מסתובבת ויורדת ככה מהמיטה שלי! בלי שאף אחד טרח ולימד אותה!
אני חושבת שכמו שאין צורך לעשות לתינוקות (בריאים) שיעורי "תחזיר חיוך" ולא "שיעורי הליכה", וכל דבר מגיע בעיתו, גם הדברים האחרים קורים לבד, אם על ידי חיקוי, ואם מכיוון שכך נבראנו ולכך נועדנו - בני אדם הולכים, מחייכים, חברותיים.
אבל באמת שקטונתי מלייעץ להורים לבני עשרה - אני עוד בהדחקה שגם הילדים שלי יגיעו פעם לגילאים האלה! התגובה שלי היתה מכוונת אך ורק לדברים שנכתבו מעל להודעה הקודמת שלי...
1. עם הגדולים בכל פעם שהם קיבלו משהו אמרתי להם"תגידו תודה!" וזה ממש לא נעים ולא מכבד. תחשבו שכשהקופאית מחזירה לכם את הכרטיס אשראי היא פתאום מושכת את ידה ואז היתה אומרת לכם: "קודם תגידי תודה!"
בושות!עם רחלי אני פשוט אומרת בשמה "תודה!" בכל פעם, וזו אחת המילים הראשונות שהיא למדה להגיד! בהתחלה "דה", וחשבתי שלא הגיוני שהיא מתכוונת לזה, אבל זה היה עקבי, ועכשיו הפך לממש "תודה" חמוד כזה...
2. לחמותי יש מדרגות בבית. שלושה ילדים טרחתי ועבדתי ולימדתי איך לרדת במדרגות. סובבתי אותם עם הגב לכיוון הירידה, משכתי רגל, גוף, עוד רגל, וככה עוד מדרגה ועוד מדרגה, עוד פעם ועוד פעם. עם רחלי כבר לא היה לי זמן להשקיע ככה, ויום אחד אני רואה אותה מסתובבת ויורדת ככה מהמיטה שלי! בלי שאף אחד טרח ולימד אותה!
אני חושבת שכמו שאין צורך לעשות לתינוקות (בריאים) שיעורי "תחזיר חיוך" ולא "שיעורי הליכה", וכל דבר מגיע בעיתו, גם הדברים האחרים קורים לבד, אם על ידי חיקוי, ואם מכיוון שכך נבראנו ולכך נועדנו - בני אדם הולכים, מחייכים, חברותיים.
אבל באמת שקטונתי מלייעץ להורים לבני עשרה - אני עוד בהדחקה שגם הילדים שלי יגיעו פעם לגילאים האלה!
התגובה שלי היתה מכוונת אך ורק לדברים שנכתבו מעל להודעה הקודמת שלי...לממושקהיהודית פוגל
אשמח לשמוע/לקרוא דוגמאות על איפה קשה לך עם בני העשרה שלך. תודה
זה לאו דווקא הפוךאנונימי (פותח)
משום שכשאני אומרת שאנחנו יותר בטוחים במקום שלנו בדיוק למה שאת כתבת אני מתכוונת.
מרב הנסיונות להרגיש הורים, מחנכים וכו... מתפספס המקום האמיתי של פשוט להיות הורים בטוחים במקומם ובדרכם.
את הילד הראשון, בתחושה שלי ניסיתי לעצב כדי לנסות לחזק באיזשהו מקום את עצמי.
אח"כ הבנתי את מקומי, את חובתי וזכותי לתת לו לגדול להיות מישהוא, והכל נהיה פחות מלאכותי, יותר אמיתי.
כשאני אומרת גבולות אני לא מתכוונת לצורך שלי לומר 10 פעמים תגיד תודה,
מרב הנסיונות להרגיש הורים, מחנכים וכו... מתפספס המקום האמיתי של פשוט להיות הורים בטוחים במקומם ובדרכם.
את הילד הראשון, בתחושה שלי ניסיתי לעצב כדי לנסות לחזק באיזשהו מקום את עצמי.
אח"כ הבנתי את מקומי, את חובתי וזכותי לתת לו לגדול להיות מישהוא, והכל נהיה פחות מלאכותי, יותר אמיתי.
כשאני אומרת גבולות אני לא מתכוונת לצורך שלי לומר 10 פעמים תגיד תודה,
העלית לי הרבה זכרונות!יוקטנה
מאוד דיבר אלי מה שכתבת אודות עיצוב האחר לשם חיזוק העצמי. מאוד חידדת לי את התהליך הזה של השחרור... מאוד נכון לגבי!
גם לנו יש ילד שמתנהג בצורה כזו בדיוקאנונימי (פותח)
רק שהוא בן 8 ! ואנו בתור הורים החלטנו האופן חד משמעי ( אחרי שנמאס לנו כמובן ) שאנו מציבים גבולות מאוד ברורים . ישבנו בעלי ואני קודם והחלטנו מהם הגבולות - איפו אנו לא מותרים ואיפו באים לקראתו . אחר כך קראנו לו לשיחה ( שהוא כמובן לא בגיע אליה כל כך ברצון ...) ושיתפנו אותו בהחלטות שלנו ההורים - בלי לתת לו זכות השתתפות ובחירה בתכנים ( בדרך כלל אנו משתדלים לתת לילדים פתח קטן להביע את דעתם על הנושא ומנסים להתחשב בדעתם ---ופה חד משמעית שללנו ממנו את זכות התגובה עד שהוא יתאפס על עצמו ויחזור להתנהג כמו שאנו מצפים ממנו ) אחרי שבוע קשה קשה שהוא ניסה אותנו בלי סוף ... אנו מקווים שהוא מתחיל לחזור להתנהגות נורמלית ...
אבל על דאגה .. אומרים שילדים זה שמחה...
אבל על דאגה .. אומרים שילדים זה שמחה...
חיבוק ענק על כל הצלחהאנונימי (פותח)
הגדול שלי בן כמעט 12, ויש בו המון דברים מעולים ומקסימים אבל גם...
התמודדויות...
בשלבים כאלה של הצבת גבול הסוד הוא- בנועם!!!!
ו... לראות את ההצלחות ולהגיב עליהם, אנחנו(אני) הרבה פעמים נוטים להתייחס למעשים הטובים והעמידה בכללים כמובנים מאליהם. ונראה לי שהם בכלל לא!! זו התגברות לשמה !!! והילדים צריכים לקבל ח' ח' גדול כדי להמשיך לרצות בכך.
בהצלחה לכולנו
התמודדויות...
בשלבים כאלה של הצבת גבול הסוד הוא- בנועם!!!!
ו... לראות את ההצלחות ולהגיב עליהם, אנחנו(אני) הרבה פעמים נוטים להתייחס למעשים הטובים והעמידה בכללים כמובנים מאליהם. ונראה לי שהם בכלל לא!! זו התגברות לשמה !!! והילדים צריכים לקבל ח' ח' גדול כדי להמשיך לרצות בכך.
בהצלחה לכולנו
אני יודעת שזה לא הפורום לגילי אבל....אנונימי (פותח)
אני ילדה מתבגרת, ואני ממש מבינה את ההתנהגות של הילדה שלך!
אני לפעמים נוטה סתם להתעצבן, ואני מרגישה בלב כאילו ממש רע לי בעולם ואף אחד לא אוהב אותי, ואז אני מתחילה לכעוס על כולם. על ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי וגם המורות שלי.
אני זוכרת שכשההורים שלי כעסו עלי בחזרה, או ניסו להעמיד אותי במקום, אני הרגשתי נפגעת, וזה ממש אבל ממש לא עזר לי! זה אפילו גרם לי עוד יותר לרצות לכעוס על כולם..... הרגשתי אז שבאמת אף אחד לא אוהב אותי.....
ב"ה זה עבר לי, אבל כדאי שתבינו, שלכעוס עלינו לא יעזור!
אני מקווה שזה עזר לך להבין גם את הצד שלנו, הילדים....
נ.ב.
כדאי לך לנסות להיכנס "לנעליים שלו". זה יעזור לך להבין אותו!
אני לפעמים נוטה סתם להתעצבן, ואני מרגישה בלב כאילו ממש רע לי בעולם ואף אחד לא אוהב אותי, ואז אני מתחילה לכעוס על כולם. על ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי וגם המורות שלי.
אני זוכרת שכשההורים שלי כעסו עלי בחזרה, או ניסו להעמיד אותי במקום, אני הרגשתי נפגעת, וזה ממש אבל ממש לא עזר לי! זה אפילו גרם לי עוד יותר לרצות לכעוס על כולם..... הרגשתי אז שבאמת אף אחד לא אוהב אותי.....
ב"ה זה עבר לי, אבל כדאי שתבינו, שלכעוס עלינו לא יעזור!
אני מקווה שזה עזר לך להבין גם את הצד שלנו, הילדים....
נ.ב.
כדאי לך לנסות להיכנס "לנעליים שלו". זה יעזור לך להבין אותו!
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי? הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין.
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
אפשר לשתף את הגננתמענין
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
הוא יודענהג ותיק
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
בוודאיאריק מהדרום
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות