בן מתבגראנונימי (פותח)
בני הבכור בן 13.5 מרבה להתחצף אלינו. הוא עונה בצורה לא יפה וטוען שיש לו המון כעס עלינו. כאשר אנו נותנים לו תשומת לב אישית, השיחה גולשת, נעים וכיף לשוחח. הוא גם נהנה מאוד "לצאת" איתנו ביחד או לחוד לבלות - לאכול בחוץ ולקבל כך המון תשומת לב ופינוק. זה קורה אחת לשבועיים - שלושה. הוא שמח מאוד לצאת עם אביו לסידורים וקניות ובסך הכל אנו משתדלים מאוד לא להעיק עליו אלא ליצור כמה שיותר חיכוך נעים. אני באופן אישי מאוד נפגעת מהחוצפה, מהתשובות והתגובות הפוגעניות, וממש לא מבינה כיצד ילד מסוגל לדבר כך אל אמו??? בבוקר כשהוא יוצא מהבית הוא אינו אומר שלום - אך אני מתעקשת לברך אותו בצאתו גם אם הוא לא יענה לי. וכשהוא מגיע הוא שוב זועף כולו משום מה אך אני מברכת אותו עם שובו. בקיצור, אני מבולבלת מאוד. לעיתים אני מתפוצצת עליו מרוב כעס - וזה קורה כשאני ממש לא שולטת על עצמי כבר - במיוחד כאשר הוא נורא נורא נורא מציק לאחיו הקטנים ממנו באלימות פיסית לעיתים חסרת גבולות וגם באלימות מילולית. מה לעשות? כיצד ניתן להתמודד עם התהפוכות האלה?
לממושקהיהודית פוגל
האם ברור לו איזו התנהגות תקבלו ואיזה לא? מדוע הוא מרשה לעצמו להתנהג כך? הוא פוחד ממכם או שאתם פוחדים ממנו? אם הוא היה רוצה ללכת לבהי"ס עירום זה היה עובר אצלכם? באותה מידה צריך שיהיה לו ברור שחוצפה היא דבר בלתי עביר מבחינתכם. יש הרבה דרכים להתמודד עם חוצפה ולהבהיר לו על מה לא תוותרו בשו"א. נראה לי כי אתם זקוקים לשיחה אישית כדי לברראיפה אתם עומדים, מי הוא ומי אתם ולהכניס סדר בדברים.
מנסיוניאנונימי (פותח)
כהורים לגיל המקסים הזה אנחנו צריכים הרבה סבלנות אהבה (חיבוק, נשיקה וממש לאמר אני אוהב/ת אותך ולא חשוב מה הוא עושה ) עקביות והומור.עוזר מאוד להתחזק ע"י אנשי מקצוע ושעורים.
ילד בכוראנונימי (פותח)
הרבה נכתב על גידול וחינוך הבכור, נדמה לי שכשנולד וגדל הילד הראשון, עוד אין לנו אומץ ואמונה שאנחנו יכולים ומותר לנו ואנחנו חייבים לחנך משהו אחר, ואז הרבה מהגבולות וכל השאר לא מספיק ברורים. בהמשך אנחנו מבינים יותר את זכותינו וחובתינו להיות מחנכים ואז כבר יותר שלמים עם המקום שלנו. לכן יותר קשה עם הראשון שעבר את ההתפקחות הזאת איתנו.
יעל
זה מצחיק, אני הולכת בדיוק הפוך יוקטנה
עם כל ילד אני מבינה שלא צריך לחנך, אלא רק לעשות שיהיה לו ממי ללמוד (כלומר, להתנהג בדרך שאנחנו רוצים שהוא ינהג), ושהאתגר הגדול בהורות הוא דווקא "לא לקלקל" את מה שונוצר והגיע כל כך מושלם לעולם הזה...
עם כל ילד אני נוהגת יותר בחופשיות ומאפשרת, ומילד לילד אני נדהמת לראות כמה שזה פשוט וכמה שהדברים קורים כאילו מעצמם, וכמה זמן ועצבים אני חוסכת בכך שאני לא מטרידה את עצמי במה שאני רואה שאיננו התפקיד שלי.
כמו שאני לא דואגת למתוח את ילדי כדי שיצמחו, אלא רק מגישה להם מזון טוב, ככה אני בטוחה שהגדילה הרוחנית שלהם קורית מעצמה (או בעצם לא מעצמה, אבל לא באמצעותי בכל אופן), תוך כדי שאני מציגה להם כיצד אני חושבת שראוי לנהוג.

זו הגישה שמתאימה לי, בכל אופן כל אמא בוחרת את הדרך שמתאימה לה ולמשפחתה ביותר
יוקטנהאנונימי (פותח)
האם תוכלי לפרט יותר.לתת מצב ואיך את מתמודדת.
הילדים שלי עוד קטנים - זה כנראה לא מתאים לכאןיוקטנה
אבל אני אתן שתי דוגמאות קטנות:
1. עם הגדולים בכל פעם שהם קיבלו משהו אמרתי להם"תגידו תודה!" וזה ממש לא נעים ולא מכבד. תחשבו שכשהקופאית מחזירה לכם את הכרטיס אשראי היא פתאום מושכת את ידה ואז היתה אומרת לכם: "קודם תגידי תודה!" בושות!
עם רחלי אני פשוט אומרת בשמה "תודה!" בכל פעם, וזו אחת המילים הראשונות שהיא למדה להגיד! בהתחלה "דה", וחשבתי שלא הגיוני שהיא מתכוונת לזה, אבל זה היה עקבי, ועכשיו הפך לממש "תודה" חמוד כזה...
2. לחמותי יש מדרגות בבית. שלושה ילדים טרחתי ועבדתי ולימדתי איך לרדת במדרגות. סובבתי אותם עם הגב לכיוון הירידה, משכתי רגל, גוף, עוד רגל, וככה עוד מדרגה ועוד מדרגה, עוד פעם ועוד פעם. עם רחלי כבר לא היה לי זמן להשקיע ככה, ויום אחד אני רואה אותה מסתובבת ויורדת ככה מהמיטה שלי! בלי שאף אחד טרח ולימד אותה!
אני חושבת שכמו שאין צורך לעשות לתינוקות (בריאים) שיעורי "תחזיר חיוך" ולא "שיעורי הליכה", וכל דבר מגיע בעיתו, גם הדברים האחרים קורים לבד, אם על ידי חיקוי, ואם מכיוון שכך נבראנו ולכך נועדנו - בני אדם הולכים, מחייכים, חברותיים.
אבל באמת שקטונתי מלייעץ להורים לבני עשרה - אני עוד בהדחקה שגם הילדים שלי יגיעו פעם לגילאים האלה! התגובה שלי היתה מכוונת אך ורק לדברים שנכתבו מעל להודעה הקודמת שלי...
לממושקהיהודית פוגל
אשמח לשמוע/לקרוא דוגמאות על איפה קשה לך עם בני העשרה שלך. תודה
זה לאו דווקא הפוךאנונימי (פותח)
משום שכשאני אומרת שאנחנו יותר בטוחים במקום שלנו בדיוק למה שאת כתבת אני מתכוונת.
מרב הנסיונות להרגיש הורים, מחנכים וכו... מתפספס המקום האמיתי של פשוט להיות הורים בטוחים במקומם ובדרכם.
את הילד הראשון, בתחושה שלי ניסיתי לעצב כדי לנסות לחזק באיזשהו מקום את עצמי.
אח"כ הבנתי את מקומי, את חובתי וזכותי לתת לו לגדול להיות מישהוא, והכל נהיה פחות מלאכותי, יותר אמיתי.
כשאני אומרת גבולות אני לא מתכוונת לצורך שלי לומר 10 פעמים תגיד תודה,

העלית לי הרבה זכרונות!יוקטנה
מאוד דיבר אלי מה שכתבת אודות עיצוב האחר לשם חיזוק העצמי. מאוד חידדת לי את התהליך הזה של השחרור... מאוד נכון לגבי!
גם לנו יש ילד שמתנהג בצורה כזו בדיוקאנונימי (פותח)
רק שהוא בן 8 ! ואנו בתור הורים החלטנו האופן חד משמעי ( אחרי שנמאס לנו כמובן ) שאנו מציבים גבולות מאוד ברורים . ישבנו בעלי ואני קודם והחלטנו מהם הגבולות - איפו אנו לא מותרים ואיפו באים לקראתו . אחר כך קראנו לו לשיחה ( שהוא כמובן לא בגיע אליה כל כך ברצון ...) ושיתפנו אותו בהחלטות שלנו ההורים - בלי לתת לו זכות השתתפות ובחירה בתכנים ( בדרך כלל אנו משתדלים לתת לילדים פתח קטן להביע את דעתם על הנושא ומנסים להתחשב בדעתם ---ופה חד משמעית שללנו ממנו את זכות התגובה עד שהוא יתאפס על עצמו ויחזור להתנהג כמו שאנו מצפים ממנו ) אחרי שבוע קשה קשה שהוא ניסה אותנו בלי סוף ... אנו מקווים שהוא מתחיל לחזור להתנהגות נורמלית ...
אבל על דאגה .. אומרים שילדים זה שמחה...
חיבוק ענק על כל הצלחהאנונימי (פותח)
הגדול שלי בן כמעט 12, ויש בו המון דברים מעולים ומקסימים אבל גם...
התמודדויות...
בשלבים כאלה של הצבת גבול הסוד הוא- בנועם!!!!
ו... לראות את ההצלחות ולהגיב עליהם, אנחנו(אני) הרבה פעמים נוטים להתייחס למעשים הטובים והעמידה בכללים כמובנים מאליהם. ונראה לי שהם בכלל לא!! זו התגברות לשמה !!! והילדים צריכים לקבל ח' ח' גדול כדי להמשיך לרצות בכך.
בהצלחה לכולנו
אני יודעת שזה לא הפורום לגילי אבל....אנונימי (פותח)
אני ילדה מתבגרת, ואני ממש מבינה את ההתנהגות של הילדה שלך!
אני לפעמים נוטה סתם להתעצבן, ואני מרגישה בלב כאילו ממש רע לי בעולם ואף אחד לא אוהב אותי, ואז אני מתחילה לכעוס על כולם. על ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי וגם המורות שלי.
אני זוכרת שכשההורים שלי כעסו עלי בחזרה, או ניסו להעמיד אותי במקום, אני הרגשתי נפגעת, וזה ממש אבל ממש לא עזר לי! זה אפילו גרם לי עוד יותר לרצות לכעוס על כולם..... הרגשתי אז שבאמת אף אחד לא אוהב אותי.....
ב"ה זה עבר לי, אבל כדאי שתבינו, שלכעוס עלינו לא יעזור!
אני מקווה שזה עזר לך להבין גם את הצד שלנו, הילדים....

נ.ב.
כדאי לך לנסות להיכנס "לנעליים שלו". זה יעזור לך להבין אותו!

לאיילת-לויאנונימי (פותח)אחרונה
תודה רבה על ששיתפת אותנו , לי אישית מאוד היה חשוב לשמוע מה את מרגישה כי אם לא נהיה אמפאטים לילדינו - מה ישאר לנו ? ( ולכן אנו צריכים להבין אותם ..)
מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשהאחרונה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

אולי יעניין אותך