חברה רציתי לשתף אתכם במכינה אדירה שהתחלתי השנה..
המכינה הזו נמצאת בראש פינה שם מכינים אותך להגיע למקומות ממש בכירים בצבא עם שילוב של לימודי קודש טיולים ולימודי ערבית..
יש שם יחס ממש חם לכל אחד וחברה איכותיים אחד אחד והרב דוידוביץ דואג שכל אחד שאישית ימצא את המקום שבו יוכל הכי לתרום ויהיה לו טוב!!אני זוכר כמה התלבטתי בשלב שלאחר יב לאן ללכת ואם כ"כ טוב לי שם חשבתי למה לא לעזור למי שמחפש..אז...אם אתה יודע ששפיציות זה התחום שלך...או שבא לך באמת ללמוד עם החברה הטובים...תכנס לאתר,ואשמח לראותותך שם-www.mrp.org.il

ואני חייבת לעוף מפה. לסגור את הכל ולצאת. לזרוק הכל. גם את זה. ככה אני יוכל להתנקות ולדעת ששום דבר לא עומד לי מאוחרי הראש.

רק רחמים. רק רחמים צריך.
זה גורם לי לחפור בור באדמה ולהישאר שם, ולהבין ששם מקומי, ושם אשאר. ואני יודעת שזה לא נכון. היום הבנתי כמה אני צריכה לעבוד על עצמי. ועל המידות. ועל המעשים ועל ה"חוסר מחשבה" שנכנס בי לאחרונה ובמיוחד בשנה האחרונה. כמה מזויפת נהייתי. כמה רעל נכנס לי לנשמה. כמה אוויר מסריח אני נושמת, כי אני תמיד לא נמצאת במקום הנכון, ןבזמן הנכון. ואז מגיע המצב שאני נדפקת, ובדרכ כל מי שמסביבי נדפק גם הוא. ועד כדי כך שאני מדברת עם אנשים, הם שוכחים ממני. אני חושבת שאני פשוט לא בנאדם הכי נחמד בעולם. לא הכי מאיר בעולם. (רק היא חושבת ככה. כנראה היא לא מכירה אותי. בכלל). וראיתי אותם והבנתי שאלה אנשים טובים ככ. וסביבה כזו אני צריכה. אנשים כאלה. חיים, כאלה. עם משמעות. עם - תודה להשם יתברך. עם עבודת השם. עם מטרה. (אני חייבת חייבת ללכת לשם. רק טוב זה יעשה לי. רק טוב. השם יעזור לי. נכון ? )

כן. זה לא ייגמר בזמן הקרוב. כל פעם אני סולחת. כל פעם.
למה אני עושה את זה? אלוקים רק יודע.
רק אני מקווה שאלוקים סולח לי, גם