שאלת ארץ ישראל בדורינו-יוסף דרשןעזרא - ארכיון
 
שאלת ארץ ישראל- יוסף דרשן
שני , כ"ב טבת (‏31/‏12) - 19:16

כ'ב טבת התשס'ח

כבר שנים היא עומדת על השולחן ולא מרפה.

מליארדי דולרים מושקעים בה מידי שנה.

גדולי אומות העולם יושבים בחליפות מחויטות ודנים בה.

ועידה אחר כינוס, הם מנסים לדון ולהכריע בשאלת המאה:

שאלת ארץ ישראל.

והאבות יושבים ושואלים: איפה הברית שהבטיחנו אלוקים:"וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם" –האמנם לעולם?

והארץ אומרת: זכרתי הימים אשר הייתי ביד ה' עטרת ועתה אני בזויה ומושפלת'

אכן ציון היא, דורש אין לה.

ואיתם... כל המיליונים שבכל הדורות מתאספים ובאים: יוסף, משה, דוד, שלמה, ריה"ל, הרמב"ן, האור החיים, הגר"א,הבעש"ט, רבי נחמן.

וכולם כהד אחד גדול: האמנם דורש אין לה? הרי כולם נקבצו ובאו כבר זה כמאה שנה ודווקא עכשיו דורש אין לה אף לא אחד?!

ורואים כולם את הקלשונות והמקדחות אשר מקדחים ומבתרים שונאי ישראל את כבשת הרש שבין 70 הזאבים.

ועדיין דורש אין לה?! 

לפתע היא נכנסת לחדר וכולם משתתקים. 'הן תראו' היא אומרת, 'חבורות נערים במרכז ארץ ישראל, הנה אחת ליד נחלת יוסף במורדות הר כביר, ואחת נוספת בכוכב השחר בקצה נחלת בנימין צופה לבקעה, והנה הנה...בקצה נחלת בנימין לא רחוק מנחלת דן בחשמונאים בפנים אדומות ממאמץ מרימים אבן ענקית..'

נבוכים כולם ומתלחשים: וגדולי העם היכן הם?? והאלפים היכן הם??

 

ומגניבים מבט אל עבר הצבועים והזאבים אשר מתקרבים לבוז את כבשת הרש.

האלה יוכלו להם!!??

לפתע מזדעזעת האבן שבידי הנערים וקול רעם אדיר ומתגלגל נשמע מקצה העולם ועד קצהו.

ובהתפזר העשן... הצבועים מרכינים ראשם כנבוכים והזאבים מגרגרים בבושה.

תחת העשרה עומדים אלפים.

תחת הנערים עומדים אנשים בחליפות מחויטות.

ותחת האבן......עומדת עיר.

אכן, "יש תקוה לאחריתך, ושבו בנים לגבולם"

לעוד מאמרים בנושא ארץ ישראל היכנסו לאתר www.eretzil.org

 

 

פורום פורום שעל הקיר -מקפיצים נטושים

מי הכי הכי אממממ חופר בעיר?

אנונימי (פותח)
אנונימי (פותח)
אנונימי (פותח)
אנונימי (פותח)אחרונה
..אמיצה
ואני חייבת לעוף מפה. לסגור את הכל ולצאת. לזרוק הכל. גם את זה. ככה אני יוכל להתנקות ולדעת ששום דבר לא עומד לי מאוחרי הראש.
..אמיצה
רק רחמים. רק רחמים צריך.
זה גורם לי לחפור בור באדמה ולהישאר שם, ולהבין ששם מקומי, ושם אשאר. ואני יודעת שזה לא נכון. היום הבנתי כמה אני צריכה לעבוד על עצמי. ועל המידות. ועל המעשים ועל ה"חוסר מחשבה" שנכנס בי לאחרונה ובמיוחד בשנה האחרונה. כמה מזויפת נהייתי. כמה רעל נכנס לי לנשמה. כמה אוויר מסריח אני נושמת, כי אני תמיד לא נמצאת במקום הנכון, ןבזמן הנכון. ואז מגיע המצב שאני נדפקת, ובדרכ כל מי שמסביבי נדפק גם הוא. ועד כדי כך שאני מדברת עם אנשים, הם שוכחים ממני. אני חושבת שאני פשוט לא בנאדם הכי נחמד בעולם. לא הכי מאיר בעולם. (רק היא חושבת ככה. כנראה היא לא מכירה אותי. בכלל). וראיתי אותם והבנתי שאלה אנשים טובים ככ. וסביבה כזו אני צריכה. אנשים כאלה. חיים, כאלה. עם משמעות. עם - תודה להשם יתברך. עם עבודת השם. עם מטרה. (אני חייבת חייבת ללכת לשם. רק טוב זה יעשה לי. רק טוב. השם יעזור לי. נכון ? )
..אמיצהאחרונה
מבולגן לי. למה הגעתי בכלל?
אוף אוף. אני עייפה. ורגשות אשם. הרבה.
ובלאגן במדינה
מתי יגמר כבר ומשיח פשוט יגיע
..אמיצה
כן. זה לא ייגמר בזמן הקרוב. כל פעם אני סולחת. כל פעם.
למה אני עושה את זה? אלוקים רק יודע.
רק אני מקווה שאלוקים סולח לי, גם

אולי יעניין אותך