ההיכל הומה, הספסלים עמוסים בלומדים השוקדים על תלמודם. קול הלימוד מתנגן וממלא את החלל. ואז, לפתע, מתעוררת תכונה בישיבה.
שלמה מילר מביא עוד ספסל. גלעד זר מפנה דרך בין היושבים ומוביל אותו עד המזרח ממש. "פה זה מתאים", קובע. ראש הישיבה נרגש ומתכונן. הוא קם ממקומו, לוקח את הרב האיתן ועמו החברותא, הרב הרלינג. אליהם מצטרף גם עידודי, ובמשלחת כבוד זו הם נפנים אל הדלת. נעם אפטר פותח את הדלת לרוחה, ואז נשמעים הצרורות.
רחוקים, עמומים, אך גורליים. כל היושבים קמים על רגליהם ומתחילה קבלת הפנים:
"וגם וגם וגם וגם וגם... וגם יהונדב! גם יהונדב! גם יהונדב זכור לטוב"! מאות כרכי משניות זוהרים, בליווי זמרת חלילית מלווים את יהונדב. אחר כבוד מובילים אותו צביקה שבו ושני אחיו אל הספסל במזרח. "עד כדי כך"? נבוך יהונדב, והרב הרלינג בחיוכו הנצחי מסביר: "לא כל אחד זוכה לעלות מתוך התורה בטיסה ישירה".
ואז, צל ארוך וגבוה, מפזר ניצוצי חסד והארת פנים, אפוף במעגלי תמימות וחיבה, מתקבל בשירה אדירה: "וגם וגם וגם...גם יוחאי! גם יוחאי! גם יוחאי זכור לטוב"!
ומיד אחריו, בחיוך רחב, בברכות מכל עבר, מתקבל באהבה: "גם רועי! גם רועי! גם רועי זכור לטוב"! אך התקדמותו איטית מעט, שכן סוחב הוא איתו חבילות חבילות של תורה וברכות, והחבילות כבדות מאד.
תוך כדי כך, בדילוגים זריזים מתקבלת הדמות הקטנה והקלילה: "גם נריה! גם נריה זכור לטוב"! והוא עוטה גלימה של גבורה, ובקושי רואים את פניו. שכן אהבת התורה, השמחה והמידות הטובות גדולים עליו בכמה מידות. נריה זוכה ללחיצת יד חמה מעידודי. הגבורה, האמת, מחברות את נשמתם בחיבור נצח.
ואז משתרר שקט. הדמות העדינה שמתקרבת מותירה את כולם נדהמים. על הפנים הכהות רשומים עשרות סיפורים של מסירות נפש לארץ ישראל ולתורה, וחרותה עליהן דרך ארוכה ארוכה, שסופה נוגע כאן, בשמי מרום. וכשכל הנוכחים עומדים על גודל אהבת התורה המאירה באור כהה ובוהק, הם פורצים בשירה שלא מהעולם הזה: "גם דורון! גם דורון! גם דורון זכור לטוב"!
הספסל החדש מתמלא. ראש הישיבה מזיל דמעות אהבה. כזו עליית מדרגה בבת אחת, לא ידע ההיכל מעולם.
השירה פורצת שוב, ובמתיקות עדינה מדלגים דברי תורה עליזים המקיפים את הדמות הצעירה: "וגם וגם וגם וגם... גם אברהם דוד זכור לטוב"! בטבעיות הוא ניגש אל הספסל, ופותח בדיוק במקום בו היה קודם, אותו הדף באותה המסכת.
הצרורות נמשכים מלמטה. אברהם גביש מנהל את העניינים במרץ, ומארגן עוד ספסל מלפנים, קרוב למקום.
"וגם וגם וגם וגם... גם שגב! גם שגב! גם שגב זכור לטוב"! רחש של התפעלות נשמע באולם. באהבה רבה מקבלים את הדמות העטופה קדושה ואהבה, המאירה פניה לכל סביבותיה. שגב מבטל את הרחשים בתנועת יד וממהר להצטרף אל החברותא, ממנה נפרד לא מזמן.
את החבורה חותמת נשמה טובה אחת: "וגם וגם וגם וגם...גם יונתן! גם יונתן! גם יונתן זכור לטוב"! כאן הכול גלוי. האורות הפנימיים שאף אחד לא העריך את עצמתם, מתגלים ומאירים את הדרך אל המקום המיועד.
שני הספסלים החדשים מלאים. היושבים החדשים כבר מצויים עמוק עמוק בתוך הסוגייא אותה עזבו למטה לפני רגע קט, וקולם הצלול ממלא את ההיכל. פה מקומם הטבעי, הנצחי.

מאחורנית משתרך תור ארוך, לתפוס איתם חברותא.
הלחישות בין הספסלים נרגשות: "איזו קבלת פנים זו הייתה! כבר מזמן לא זכינו לכזו התעלות"! ויודעי דבר מסבירים: אל תתפלאו. את החבורה הזאת הועיד הבורא עוד מבריאתם לישב פה במזרח.
נשמתם מתוך הישיבה נתעלתה, ובישיבה של מעלה התיישבו בטהרה.
לנצח.

תודו מצמרר! זה כאילו מגן עדן..עצוב עצוב עצוב!

ובנימה קצת אחרת:

http://www.hop.co.il/gallery/smile_viewPic.asp?id=8091

זה אחשלי=]