שאלון קטן ונחמד(כדי שנכיר אותכן קצת יותר טוב..):

שמך:

כינוי:

מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי:

מנגנת בכלי נגינה,אם כן,איזה?

חוג מסוים שאת משתתפת בו:

עושה התנדבות? אם כן,איזו?

חרשנית/עצלנית/או לומדת כי חייבים?

שרופה על עזרא/או באה מידי פעם?

אוהבת לישון?

שרה במקלחת?

מייסמת משפטים של ר' נחמן?

שומעת שירים בלועזית/חסידים/ישאליים/או לא שומעת בכלל?

אוהבת לדבר בטלפון?

חברותית?

אם היו נותנים לך להביע רק משאלה אחת והיא תתגשם מה היית מבקשת?

ולסיום:הסניף השולט?(ד"א:זה ברור מה כל אחד יענה.. זה סתם שאלה בשביל מוראל..חח..)

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה.