בס"ד תוכן עניינים פרק א': ארץ ישראל הנקודה המרכזית. * ארץ ישראל הנקודה העיקרית ושקולה כנגד כל התורה כולה. * ממנה נובע הכל. * מעוררת זכות אבות. * קודמת לעם ישראל. * מאחדת את עם ישראל. * קודמת לתשובה. * סדר הגאולה: בגאולתה תלויה גאולתנו. פרק ב': השתדלות - עשיה
אפילו מעטים ואפילו מעט פרק ג': הרחבה כנגד החרבה
1. הרחבת מקום הקדושה - גילוי שכינה - שורש נשמות ישראל - אם הבנים. 2. הרחבה כנגד החרבה. פרק א' ארץ ישראל הנקודה המרכזית רבותינו לימדו אותנו שבכל תקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרכה מתקיימת כל התורה כולה. לכן יש לשים לב במיוחד לנקודה זו ולא להסיח את דעתנו ממנה.[1] ישנם האומרים שכדי שעם ישראל יבין היום את הנושא של ארץ ישראל, צריך קודם להחזיר את עם ישראל בתשובה, ורק אחר כך יבינו מהי ארץ ישראל. טענה זו, היא בניגוד לכוונת דבריהם של גדולי ישראל שהרי בדיוק לשם כך הם אמרו שארץ ישראל היא הלב, כדי לכוון את כל הכוחות להסברתה של ארץ ישראל ולעשייה המכוונת להתרחב בארץ ישראל. אמנם מצוות התשובה חשובה מאוד וצריך תמיד להשקיע בה, אבל דבר זה אינו נוגע כלל להכוונה המיוחדת של חז"ל שהמצווה הלאומית הקריטית שדרכה יהיה הכל או חלילה לא כלום היא ארץ ישראל. וכן גם מצוות התשובה לכל קיומי התורה והמצוות יבואו באופן של ממילא אם נשים את ליבנו לארץ ישראל. ואז התשובה תהיה על פי תכונתה של ארץ ישראל ולא של חוץ לארץ ששם האדם עומד במרכז ולא העם. בעניין זה יש לזכור את דברי חז"ל המלמדים שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות כולם,[2] ואם ניקח בחשבון את האמור לעיל שבמיוחד בעיקבתא דמשיחא ארץ ישראל היא הלב, הרי שכל המסיח דעתו מארץ ישראל וטוען שעכשיו צריך לפנות למצוות אחרות ודרכן נגיע להבנת ארץ ישראל, הרי שהוא טועה ומטעה על פי שיקול דעתו כנגד גדולי ישראל ואת נפש ישראל הוא קובע. ארץ ישראל היא מקור הכל, היא השורש שממנו עם ישראל חי ויחיה. היא מקום השכינה והשכינה היא שורש נשמות ישראל. בכל אחד מישראל מאירה השכינה וממנה תוצאות חיים.[3] אבות העולם שהבינו כמה ארץ ישראל חשובה, אהבו אותה ולא הסיחו דעתם ממנה אפילו לרגע[4]. הם ידעו שכל גדולתם ודבקותם בשכינה, ושהם זכו להיות מרכבה לאור האלקי, הכל מצד זכות הארת ישראל שגידלה אותם והפכה אותם להיות לאבות לאומה הישראלית [5]. לכן זכות אבות אינה עומדת לעם ישראל אם ישנה חלילה הפניית עורף לארץ ישראל, בין אם מדובר בעזיבת ארץ ישראל, ובין אם מדובר בהוצאת דיבה על ארץ ישראל.[6] אם רוצים אנו שזכות ארץ ישראל תעמוד לנו בעת קשה זו עלינו לשים את לבנו לארץ ישראל, לרשת אותה ולחונן את עפרה.[7] כיוון שארץ ישראל היא הלב והמרכז, וזאת כיוון שבה שוכנת השכינה שהיא שורש נשמות ישראל, ובה עם ישראל דבק בה' יתברך, לכן קבעו גדולי ישראל שקדושת ארץ ישראל שהיא קדושת השכינה קודמת לקדושת עם ישראל, וקדושת עם ישראל מתגלה רק דרך קדושת ארץ ישראל, אמנם קדושת ארץ ישראל אינה יכולה להאיר אלא כאשר היא בנויה ונמצאת בידי ישראל.[8] גדולתה של ארץ ישראל משפיע על עם ישראל בכל המישורים ובוודאי על אחדותם של ישראל.[9] רק בארץ ישראל עם ישראל הוא עם אחד. רק בארץ ישראל עם ישראל קיבל על עצמו את מצוות הערבות שיהיו כל ישראל ערבים זה לזה. אפילו במתן תורה שעמדו וקיבלו תורה כאיש אחד בלב אחד, אחדות זו הייתה חיצונית יחסית לאחדות לה זכו בכניסתם לארץ ישראל, כיוון שרק בכניסתם זכו למצוות הערבות. כך מלמדים רבותינו במסכת סנהדרין על הפסוק "והנגלות לנו ולבנינו". ישנם האומרים שכדי שעם ישראל יבין היום את הנושא של ארץ ישראל, צריך קודם להחזיר את עם ישראל בתשובה, ורק אחר כך יבינו מהי ארץ ישראל. טענה זו, היא בניגוד לכוונת דבריהם של גדולי ישראל שהרי בדיוק לשם כך הם אמרו שארץ ישראל היא הלב, כדי לכוון את כל הכוחות להסברתה של ארץ ישראל ולעשייה המכוונת להתרחב בארץ ישראל. אמנם מצוות התשובה חשובה מאוד וצריך תמיד להשקיע בה, אבל דבר זה אינו נוגע כלל להכוונה המיוחדת של חז"ל שהמצווה הלאומית הקריטית שדרכה יהיה הכל או חלילה לא כלום היא ארץ ישראל. וכן גם מצוות התשובה לכל קיומי התורה והמצוות יבואו באופן של ממילא אם נשים את ליבנו לארץ ישראל. ואז התשובה תהיה על פי תכונתה של ארץ ישראל ולא של חוץ לארץ ששם האדם עומד במרכז ולא העם.[10] על חשיבותה הגדולה של ארץ ישראל, ניתן ללמוד גם מהתפקיד המרכזי שהיא נוטלת בתהליך הגאולה. ניתן לומר שגאולת עם ישראל תלויה ועומדת בגאולתה של ארץ ישראל[11]. ידיעה זו שגאולת עם ישראל תלויה בגאולתה של ארץ ישראל[12], גם היא יש בה אמירה עמוקה לגבי הקשר של עם ישראל לארץ ישראל - קשר בין הענפים - עם ישראל - לשורשם שהיא השכינה השוכנת בארץ ישראל. לכן מבואר בחז"ל שארץ ישראל כלפי עם ישראל היא ביחס של אם לבניה. פרק ב' השתדלות - עשיה כלל גדול הוא בתורה, שאין הקב"ה כביכול מתעורר מלמעלה להשפיע שפע ברכה וישועה עד שמלמטה מתעוררים בבקשה ובתפילה ובעשיה.[13] לכן, ודאי כשמדובר בתהליך הגאולה, הרי שהעשיה וההשתדלות היא תנאי הכרחי. אמנם חובה גדולה לא רק לדעת שצריך להשתדל, אלא צריך לדעת במה להשתדל. וכפי שיבואר בהמשך, ההשתדלות צריכה להיות סביב האחיזה בארץ ישראל, וההתרחבות הבלתי פוסקת בה, שהרי כפי שאמרנו, ארץ ישראל היא הנקודה העיקרית, היא הלב, וממנה נובע הכל, ובגאולתה תלויה גאולתנו. אחרי הידיעה הזאת, למדו אותנו רבותינו, שגם אם מעטים יסכימו לשאת בעול וליטול אחריות על גאולתה של ארץ ישראל, ולעשות אותה לעיקר וללב כפי כבודה הראוי, וגם אם נראה שרק מעט מאוד אפשר להתקדם בנושא זה, אל ניפול ברוחנו. כיוון שהקב"ה מנסה אותנו האם אנו באמת רוצים לפדות את ארץ ישראל מידי הגויים, והאבן היחידה שאנו מסוגלים להניח היא המבחן לרצון האמיתי, וההצלחה והסיוע השמימי מובטח לנו אם נתמיד ולא נתייאש. על כך מבאר הגר"א, שזה כוונת חז"ל שאמרו שהגאולה תהיה בבחינת עני ורוכב על חמור, ושעם ישראל יהיה בבחינת אינו זכאי [14] ולכן יהיה קושי גדול בהתמדת האחיזה וההתרחבות בארץ ישראל, וכמו שאמרנו: כאן אנו נבחנים, והמעטים שיצליחו להתמיד יזכו למשוך אחריהם את הרבים. כלומר, עלינו לדעת מראש שהתקדמות ההתרחבות בארץ ישראל תהיה מתוך עניות, כיון שמדובר בבחינת "לא זכו". והעניות היא בכל, אפילו במספר האנשים הפועלים למען ארץ ישראל, ובכל זאת יש להמשיך אפילו במתי מעט, כיון שהיחידים הם השליחים של כל עם ישראל, ובמקום המעטים יגיעו הרבים. וכן יש להמשיך לעשות למען ארץ ישראל אפילו כשנראה שהמעשה הוא דל מאוד וחסר סיכוי. על כך ישנה הבטחה שאם אותם יחידים יתמידו בעשייתם (אפילו הדלה) למען הארץ אז תהפוך הגאולה מבחינת "בעתה" ו"כעני הרוכב על חמור", לבחינת "אחישנה" ו"בענני שמיא", ויקוים בנו הפסוק[15]: "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד". פרק ג' הרחבה כנגד החרבה 1. הרחבת מקום הקדושה - גילוי שכינה - שורש נשמות ישראל - אם הבנים. הרב חרל"פ כותב[16] שבמהלך הדורות לא תפסו את מה שהגר"א אומר, הן בגלל עומק דבריו והן בגלל פשטות דבריו: בגלל עומק דבריו שהרי ארץ ישראל היא מקום השכינה וכל מה שנפליג בערכה לא נגיע לאחד מרבבה ממה שהיא באמת,[17] ולכן מרוב עומקם של דברי הגר"א על גדולתה של ארץ ישראל לא תפסו זאת. בגלל פשטות דבריו, כפי שאנו רואים שהגר"א אומר כאן: מה זה גאולה? תגיע לארץ ישראל, תכבוש את הארץ באופן הפשוט ביותר, ותפריח את שוממותה באופן הפשוט ביותר - קח טוריה ותתחיל לעבוד. את זה לא תפסו, לא תפסו שזה פירושו של דבר 'גאולה', זה היה חידוש של הגר"א, ההתעוררות הזאת, בצורה הפשוטה ביותר וגם העמוקה ביותר. בגלות כוחות החיים מצומצמים, ובארץ ישראל מתפתחים ומתרחבים! היסוד של ארץ ישראל הוא ההתרחבות, ולכן אם נמצאים בארץ ישראל באופי של חו"ל, של צמצום - מתחילות הצרות. צריכים להיכנס לארץ ישראל ולהתרחב בכל! לכן אי אפשר לבוא לארץ ישראל מתוך תוכן של צמצום, דכדוך לב והמעטת הרוח, כפי שמתאים לחוץ לארץ, כי תוכן הקדושה של ארץ ישראל הוא בהרחבת ופריצת כל גבול. להיות מלאים עז וגבורה, בייחוד בהרחבה והתפרצות ימה וקדמה צפונה ונגבה.[18] וההתרחבות הגדולה היא קודם כל התרחבות בשטח. לרצות להתרחב בכל הארץ, ומתוך כך להתרחב בתוכן של קדושה, ואז אפילו ההתרחבות לצד החול תהיה אפשרית וטובה.[19] הצמצום הוא קללת הגלות, וההתרחבות היא סוד הגאולה - סוד הארץ! מצוה זו של הרחבת הארץ, בנינה ותקומת חרבותיה, כוללת גם הרחבה בסיפור שבחה של ארץ ישראל. הסיפור בשבחה של ארץ ישראל הוא גם תשובת המשקל לחטא המרגלים ולמאיסה בארץ חמדה. רבנו יוסף קארו בספרו מגיד מישרים[20], מלמד שכל כוונת משה רבנו בשילוח המרגלים הייתה, שהם יבואו בחזרה ויספרו בשבח ארץ ישראל ומעלותיה, ואז יעוררו בזה בלבות עם ישראל תשוקה וחמדה וגעגועים לארץ ישראל, עד שיבער בליבם רצון עז להיכנס לארץ כמה שיותר מהר. ועל ידי אש התשוקה הזאת לארץ ישראל יהיו כדאיים לירש את הארץ, שמצד עצמם לא היו כדאיים לזה משום הניסיונות שניסו את הקב"ה במדבר. אבל, המרגלים עשו היפך זה בשביל נגיעת עצמם[21]. ואדרבה, עוד עוררו שנאה ומאוס בלב האומה לארץ ישראל. ומוסיף על כך בעל 'אם הבנים שמחה' וכותב:[22] "נמצא דאם אנו רוצים לתקן זאת, מוכרחים אנו להשלים עתה מה שהם חסרו אז, היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בלבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, להיותם חושקים וחומדים לארץ חמדה של אבותינו, ואש תקוד בלבם לבוא ולירש את הארץ הקדושה, ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם... אם נעבוד בפעולות כאלה, אז יעלה בידינו בעזרת ה' לעשות את כל כלל ישראל כחבורה אחת בעד ארץ ישראל ובזה יושלם "החוב הבישא" הנ"ל (חטא המרגלים), ויקרע השטר, ויתוקן הקלקול, ויסתלק הקטגור ויתגבר הסנגור, ויום הישועה יבוא, ויקוים בנו הפסוק: "ישמחו השמים ותגל הארץ", כי שמחה תהיה בעליונים ובתחתונים, אכי"ר." 2. הרחבה כנגד החרבה. כך מבואר בקול התור: "חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום. על פי מדרש רבותינו נגזרה בכייה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכייה על חרבן ביהמ"ק, חרבן ירושלים ושממת הארץ. במידה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים. חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר, כמבואר בתורה, אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר"ל. תיקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא על ידי גאולת ירושלים ובנינה ועל ידי הפעולות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע כי זה לעומת זה עשה אלוהים ומדה כנגד מדה היא הן לחוב והן לזכות, תקן במה שפגמת, לתקן כל דבר לפי המקום לפי - הזמן לפי המעשה ולפי הפרסום, והנה חטא המרגלים שהביא בכיה לדורות כדרשת רבותינו על הפסוק "ויבכו העם בלילה ההוא" אותו לילה היה ליל תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש, נמצא שתיקון חטא המרגלים צריך להיות על ידי בנין בית המקדש, ולפני בנין בית המקדש צריך להיות בנין ירושלים כמבואר על פי רבנו לפי הפסוק "ירושלים תבנה והיכל תוסד" שנאמר על אתחלתא דגאולה האחרונה כמו בימי כורש. וכפי שבארנו תיקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק על ידי בנין ירושלים והרחבת הישוב במצות הרחבה, צו הנבואה הרחיבי מקום אהלך וכו' בסעד"ש. במצות הרחבה שפע ברכות רבות המיוחדות לארץ ישראל, סגולת ההתרחבות מסועפת להרבה דברים בשבעה עשר סוגי הרחבה וסימנך ראה בטו"ב ירושלים: ולמה נכללו כל הסגולות הטובות של ארץ ישראל במצות הרחבה, מפני שמלת "הרחבה" היא לעומת מלת "החרבה" (חורבן), כידוע בסוד תורת הקבלה שבהרבה דברים, הקללה נהפכת לברכה על ידי שנוי סדר האותיות של המלה והרבה דוגמאות במובן זה מובאות בתורת הקבלה ועל פי כוונת חז"ל "זה לעומת זה עשה אלהים" וכו' טוב לעומת רע, הרחבה לעומת החרבה. ועלינו לדעת מראש שכל הסגולות היקרות הכלולות בברכת הרחבה באות רק כשהפעולה נעשית תחילה על ידי בני ישראל עצמם באתערותא דלתתא, כפי שאומר הכתוב "הרחיבי מקום אהליך" וכפי שנאמר ביצחק אבינו שהוא בעצמו התחיל בזריעת האדמה ובחפירת הבאר ואחר כך באה ברכת ההרחבה מן השמים וכמו שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך" (דברים כח,ח), "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשי ידיך". כל פעולה ופעולה של מעשי הרחבה באתערותא דלתתא הנמנים לעיל מושכת שפע עליון מהמרחב העליון שהוא ירושלים של מעלה הנקראת "מרחבי-מרום" ומקרבת את הגאולה. כל הפעולות הכלולות ב"מצות הרחבה" חובה לעשותן ולחזקן בלי הפסק ובלי שום השהיה כדברי הנבואה שם "הרחיבי מקום אהלך וכו' אל תחשוכי" היינו אל תפסיקי "ויתדותיך חזקי". באותו פרק שבו נצטווינו על "מצות הרחבה" "הרחיבי מקום אהלך" יש לנו גם הבטחה נאמנה "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה'". ובדברי ברכתו הקדושה של רבנו לתלמידיו, אלה שהבטיחו לו נאמנה לנסוע לארץ הקודש, אמר לנו בהתרגשות רבה, אשריכם שתזכו לקיים מצות ישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצות שבתורה, אשריכם שתזכו להיות שותפיו של הקב"ה השב שבות יעקב ומשכנותיו ירחם, הבונה ירושלים, המציב גבול אלמנה, המרחיב גבול ישראל, אשריכם שתזכו לקיים מצות הרחבה על פי צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך" (ישעי' נ"ד) שמצווה זו תביא את קיבוץ הגלויות ברחמים, ככתוב שם אחריה "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו וגו' וברחמים גדולים אקבצך". לכן הגר"א חוזר ומלמד פעם אחר פעם[23], שאת מצוות ההתרחבות בארץ ישראל יש לקיימה בהתמדה גם אם רק יחידים הם העוסקים במצווה זו, ולהיות בטוחים שהרבים יבואו אחריהם. ומוסיף ומבאר הגר"א שהרצון לבנות את ארץ ישראל, והעמידה בניסיון שגם אם מדובר ביחידים שאינם מתייאשים, ומוספים לדרוש לציון, כל זה מקרב את מועד הגאולה, ומגלגל רחמים גדולים על עם ישראל[24]. לכן מזהיר הרב צבי יהודה זצ"ל[25], שאסור לחדול מההתנחלויות בשום אופן! [1] "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה. הנקודה העיקרית והמקור שממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בזמן החשמונאים הייתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת". (מעייני הישועה קצו). [2] "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום, וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם, וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה: 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה'. אמרו: ישיבת ארץ ישראל, שקולה כנגד כל המצות שבתורה". (ספרי דברים פיסקה פ'). [3] "אמר רבי לוי: כל הברכות והנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל, כולם מציון: תורה מציון, שנאמר: "כי מציון תצא תורה". ברכה מציון, שנאמר: "יברכך ה' מציון". הופעה מציון, שנאמר: "מציון מכלל יופי אלקים הופיע" . סעידה מציון, שנאמר: "ומציון יסעדך". חיים מציון, שנאמר: "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם". גדולה מציון, שנאמר: "ה' בציון גדול". ישועה מציון, שנאמר: " מי יתן מציון ישועת ישראל". (שוחר טוב מזמור יד'). [4] "ירמיה הנביא צווח ואמר ואנכי אמרתי אין אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג) ארץ שחמדוה אבות העולם, אברהם נתאווה לה שכה"א (בראשית טו) ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה, יצחק נתאוה לה שנא' לו (בראשית כו) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, יעקב נתאווה לה שנא' (בראשית כח) אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי." (תנחומא ראה ח') [5] "ולמה מזכיר אבות ומזכיר זכות הארץ עימהן, אמר ר' שמעון בן לקיש למלך שהיו לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן, כיון שהמלך שואל בשלום בניו היה אומר שאלו לי בשלום הגדלת, כך הקב"ה מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עימהם, וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור." (ויקרא רבה לו'). [6] "אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולן בני נחשון בן עמינדב הן. מאי קמ"ל? שאפילו מי שיש לו זכות אבות, אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ." (ב"ב צא) וגם הרמב"ן לימד שאי אפשר היה בחטא המרגלים להזכיר זכות אבות כמו שמשה הזכיר בחטא העגל: "ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים", כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל. והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר "אשר נשבעת להם בך וגו' וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם" (שמות לב יג) והם אומרים אי אפשנו במתנה זו". [7] "וגם זכות אבות אינה עומדת לנו אלא כשאנו מחבבים את הארץ. התורה גילתה שדווקא אז יזכור לנו ה' יתברך זכות אבות, אם אנו נאחז במידתם לחמוד ולחבב את הארץ כמו כן נעשה אנו - אז יזכור לנו ה' יתברך את זכותם. וזהו שאמר הכתוב: 'וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק אזכור ואף את בריתי אברהם אזכור' אבל רק בתנאי: 'והארץ אזכור' - איך היא חיבתכם לארץ. וזה גם כן מה שאמר המדרש: 'כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות, מזכיר הארץ עימהם'. ודוק כי הוא ברור ואמת. ולפי מידת החיבה שתהיה אל ארצנו הקדושה, כמידה זו תגדל זכות אבות עלינו, וד"ל. (אם הבנים שמחה קצח - קצט) [8] הרב צבי יהודה נשאל: מה דעתך בסוגיית "מיהו יהודי"? (סוגיה דחופה ביותר העוסקת בקדושת עם ישראל) והשיב בלי כל היסוס: "אני לא אכנס עכשיו לעובי הקורה בעניין 'מיהו יהודי', אבל דבר אחד ברור: שלמות הארץ קודמת אצלי ל'מיהו יהודי'. בתפילה אנו אומרים תחילה 'כי בחר ה' בצ0יון', ורק אחר כך 'בחר בישראל'. אין ציון בלי ישראל, ואין ישראל בלי ציון". (במערכה הציבורית עמ' קי'). "האם קדושת העם קודמת או קדושת הארץ קודמת? במובן אלהי, קדושת הקרקע - קדושת ארץ ישראל, קדושת ציון וירושלים, קודמת, ועל גביה מופיעה קדושת ישראל. הם שני דברים שהם עניין אחד, אבל קדושת הארץ קודמת, כפי שמתברר בנוסח פסוקי דזמרה שבסדר התפילה שהינו המשך תורה שבעל פה". "נפגשים כאן בשתי הבחירות: בחירת העם ובחירת הארץ. כשם שבחירת העם היא אלהית, כפי שמברכים לפני שנגשים לקרוא בתורה, כך בחירת הארץ הזאת היא אלהית. אבל בסידור הפסוקים שממקורות הגאונים, בחירת הארץ קודמת לבחירת העם". (שיחות הרצי"ה פרשת שלח) [9] "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" - "ישראל למטה שהם מתוקנים כעין של מעלה, במה הם נקראין אחד? אלא בירושלים של מטה, נקראים ישראל אחד, מנין לנו? כי כתוב: "גוי אחד בארץ", ודאי בארץ הם גוי אחד, עמה הם נקראים אחד, ולא כשהם לבדם. כי "ומי כעמך ישראל גוי אחד", היה די, ולמה כתוב "בארץ"? אלא משום שלא נקראו אחד אלא בארץ." (זוהר אמור צו') "על כן, נבחר נא מצווה זו של ישוב הארץ, להתעסק בה כולנו י ד, כל נפש ישראל שחי בעולם. ועל ידה, אנחנו נעשה גוי אחד בארץ, ותחזור האחדות למקומה. (אם הבנים שמחה עמ' רעח') "ודע אחי, שאל יקלו בעיניך הדברים שכתבתי פה, שאך בהתאחדות ישראל בכלל אחד דווקא תלויה ישועתנו, ואין מבוא לבוא לידי אחדות כלל ישראל אלא בעצה שהצעתי למעלה - לאחד ולארג את כל האומה כולה בעסק ישוב הארץ ובנינה. כי כל דברי רבותינו מוכיחים על זה… "שהקב"ה מבקש מאתנו: תתאחדו בדבר פעולת בנין הארץ, כי רק מצווה זו מסוגלת לאחדות... ואל תדאגו כלל". (שם שסו) "ננסה נא אך הפעם לקיים את דברי חז"ל כפשוטם... על כן עלינו להבריח את כל האומה מקצה אל קצה, והבריח התיכון הזה, שיבריח אותנו מקצה אל קצה, יהיה דווקא במפעל הבניין של ישוב ארצנו הקדושה, שרק מצווה זו מסוגלת לזה". (שם שנה') [10] ומלמד על כך הרב הרב צבי יהודה זצ"ל: "בפרק לו' ביחזקאל ניתנת תכנית הגאולה: "וקידשתי את שמי" מתוך "ולקחתי אתכם... וקבצתי אתכם... והבאתי אתכם אל אדמתכם". ורק אחר כך: "וזרקתי עליכם מים טהורים... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו". תשובה שלמה של העם תבוא רק אחרי קבוץ גלויות". (לנתיבות ישראל ג, פה) ועוד מלמד הרב צבי יהודה: "ביחזקאל פרק לו', פרק מיוחד מאוד. בירור סדר הגאולה, ריאל פוליטיקה, בסגנון פשוט. אין עוד פרק כזה, כל כך ריאלי, בכל הנביאים: ... 'ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי'. במה? 'באמור להם' - שהגויים אומרים עליהם - 'עם ה' אלה ומארצו יצאו'. הם הגויים יודעים שיש עם ה' וארץ ה', הארץ הקדושה, ארץ הנביאים. כשעם ה' אינו נמצא בארץ ה', זהו חילול שם שמים הגדול, וריבונו של עולם כביכול סובל מחילול שם שמים זה. 'בנים אתם לה' אלהיכם', זהו בזיון בשבילי כשאתם בגלות... אי אפשר יותר! צריך לתקן את המצב הלא נורמאלי, החולני הזה. צריך לעשות קידוש שם שמים גדול. כיצד עושים זאת? לא כתוב כאן: בזה שתחזרו בתשובה. אלא: 'וקידשתי את שמי הגדול... ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם'... קודם כל תחזרו אל אדמתכם... כשתחזרו הביתה, תנשמו את אוירא דארץ ישראל המבריא והמחכים, ואז תקבלו זריקות. 'וזרקתי עליכם מים טהורים... רק אחרי כל זה אז תגיעו לקיום תורה ומצוות... קודם כל בריאות נפשית, ואח"כ מצוות ואח"כ תשבו על הארץ לבטח... מתוך התשובה אל ארץ ישראל... מתוך ירושת הארץ, על זה תחול סייעתא דשמיא מיוחדת לפתיחת הלבבות... ומכאן הופעת שלימות התשובה: 'כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך'". הרב חרל"פ: "כשמגיע תורו של אור ישראל להופיע בהדר קדשו, מתחילה רוח התשובה לפעם, ובגלוי ובסתר מכים המה גלי התשובה על הלבבות וחודרים אל תוכם, כל נקיפה לבבית היא נקיפת התשובה, שיבת ישראל לארץ קדושתו, כשם שהיא ראשית צמיחת ישועתן כן היא גם ראשית תשובתן, כלפי החטא של "וימאסו בארץ חמדה"[10] נעשית ארץ ישראל חמדת וכסיפת על הלבבות. נוהרים אליה כל בית ישראל ובאים שמה לקומם הריסותיה ולבנות שוממותיה. וסוף סוף ממנה ועל ידה יגיעו גם לתשובה המלאה לשוב באמת ובתמים לכל קדשי ישראל, כאמור בפרשת התשובה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים... והביאך אל הארץ... ומל ה' אלקיך את לבבך... (מעייני הישועה קנ) ועוד מלמד הרב חרל"פ: "עניין תרין המשיחין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, הוא שמשיח בן יוסף בא לעורר את הלבבות לקיום המצוות, והמצווה הראשונה שיעורר עליה תהיה מצוות ישוב ארץ ישראל, וממנה יבואו לקיום שאר מצוות התורה, ומשיח בן דוד בא לעורר את הלבבות ללמוד התורה..." [11] "כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג, טו). רבש"ע, קורא הדורות, הכין את הארץ הזאת בשבילנו עד עולם. ואנחנו מחויבים במצוות "וירשתם אותה וישבתם בה". אנחנו נפגשים עם הפקודה האלוהית, עם המצווה האלוהית ועם העובדה האלוהית, ועל זה מובטחת לנו ברכת ה'. נקיים את המצווה ונצליח, בכל מלוא רוחב ארצנו, יהודה והגליל ועד הירדן, ונרחיב את הכיבושים שלנו. זהו המצב עכשיו, חזרת כל הארץ אלינו. זוהי העובדה של סדר הגאולה: בהיגאל כל הארץ כולה מיד הגויים, תסתדר גם הגאולה של כל העם כולו בשלמותה. ( הרצי"ה: התורה הגואלת עמ' לד'). [12] "בגאולתה של ארץ ישראל תלוי גאולתנו ובשעבודה שעבודנו. (הרב לידה בספרו עיר מקלט) [13] וכדברי הזוהר הקדוש (בראשית פב): "בוא וראה, עולם העליון, נצרך להתעוררות מעולם התחתון". ועוד שם (בראשית פח): "ר"י פתח: "אני לדודי ועלי תשוקתו" (שיר השירים ז, יא) כבר ביארוה, אבל על ידי התעוררות של מטה נמצא התעוררות של מעלה, כי לא נתעורר מלמעלה מטרם שנתעורר מלמטה, והברכות של מעלה אינן נמצאות, רק במה שיש בו ממש, ולא במקום ריקן שאין בו ממש". וכן כתוב בשער הכוונות (דף י עמ' א): "כי אין דבר נעשה למעלה אלא בכח מעשה התחתונים". ומבאר הרמ"ק ("אור החמה" לח): "לכל דבר שבקדושה יתעורר תחילה האדם, ואחר כך יעוררוהו מלמעלה, כעניין אברהם אבינו, תחילה יצא מעצמו ואחר כך נתעורר התעוררות גמורה, והטעם שאין דרך להתעורר תחילה מלמעלה אם אין איזו הערה קודם שלמטה שתהיה אותו התעוררות המועט מרכבה וגוף אל רוחניות ההתעוררות המרובה שמלמעלה". ובקול התור מבאר הגר"א: אחת התכונות של משיח בן יוסף הצלחה על ידי עשייה כמו שכתוב ביוסף "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו". ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון" (תהילים עו) והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: "ובא לציון גואל". כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז"ל (מגילה י"ז) מכיוון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית. [14] הגר"א (באור הגר"א לתיקוני זוהר תיקון ששים ותשע עמ' קכו): "בימי חבלי משיח, והייתה עת צרה ליעקב כנ"ל, וכמ"ש: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב - ודאי באופן השני. [15] איוב ח'. [16] שם ב'עליית אליהו' [17] הרב קוק אגרת צו: "יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצידנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה, ומהדרת אור תורתה, ועילוי אור חכמתה ורוח הקדש המתנוסס בקרבה". [18] הרב חרל"פ (מעייני הישועה עמ' רמד): "הקדושה שבארץ ישראל היא דווקא זו המלאה עוז וגבורה, וביחוד בהרחבה והתפרצות ימה וקדמה צפונה ונגבה... ומאחר שתוכן הקדושה בארץ ישראל הוא בהרחבה ופריצת כל גבול, לכן בוחלת היא הארץ הזאת ביראת שמים מצומצמת..." [19] הרב קוק (אורות התחיה נו): "כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו... אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים... התגברות עוז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא... משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה - החל הצמצום להיות נתבע... עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח: 'הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי. האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גויים ירש וערים נשמות יושיבו'[19]. והתחום... הולך הוא ומתרחב..." [20] תחילת פרש שלח [21] כמבואר בזוהר ח"ג דף קנח ע"מ א ד"ה וישלח, ובשל"ה ח"ב תורה שבכתב, פרשת בשלח, דף סח ע"מ א ד"ה "ובענין" [22] פרק שלישי, אות סג [23] "לכן כל פעולה של האתחלתא [למען ההתרחבות בארץ ישראל] יש להתחיל אפילו במעט, על פי הכתוב: 'אחד מעיר ושנים ממשפחה... וכן בנין ירושלים [שהיא כינוי לכל ארץ ישראל] להתחיל אפילו מאבן אחת, על פי הכתוב: 'הנני יסד בציון אבן, אבן בחן'. כי האבן הזאת היא למבחן להוכיח את הרצון לבנות ירושלים ולהרחיב מקום אהלה וה' יסייע בידנו..." (קול התור עמוד 33) [24] "ועת לכל חפץ - היינו שקביעות הזמן ["העת" - זמן הגאולה] תלוי בחפץ" [ברצון המתגלה על ידי הנחת האבן להרחבת ארץ ישראל]. (שם עמוד 28) [25] "להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, לישב את שוממותיה, היא מצוות התורה הברורה והמחייבת את כולנו. זה צריך להיות מובן ומבואר לכולנו לכולנו... ומאמצי ההתנחלויות - הם הם מתוך דרכי שלום ואהבת ישראל... חלילה לחדול מההתנחלויות של ישובינו ארצנו ושממתה. עם שקידת ההתנחלויות צריך להרבות חינוך והסברה לחשיבותה החיונית". (מורשת הצבי עמוד ט') |
פורום פורום אזור מר"צ
בהנהלת:
מכתב פתיחה
הסברת ארץ ישראל- הרב עוזיהו שרבףעזרא - ארכיון
הסברת ארץ ישראל- הרב עוזיהו שרבף
פורום פורום שעל הקיר -מקפיצים נטושים
מי הכי הכי אממממ חופר בעיר?
..אמיצה
ואני חייבת לעוף מפה. לסגור את הכל ולצאת. לזרוק הכל. גם את זה. ככה אני יוכל להתנקות ולדעת ששום דבר לא עומד לי מאוחרי הראש.
..אמיצה
רק רחמים. רק רחמים צריך.
זה גורם לי לחפור בור באדמה ולהישאר שם, ולהבין ששם מקומי, ושם אשאר. ואני יודעת שזה לא נכון. היום הבנתי כמה אני צריכה לעבוד על עצמי. ועל המידות. ועל המעשים ועל ה"חוסר מחשבה" שנכנס בי לאחרונה ובמיוחד בשנה האחרונה. כמה מזויפת נהייתי. כמה רעל נכנס לי לנשמה. כמה אוויר מסריח אני נושמת, כי אני תמיד לא נמצאת במקום הנכון, ןבזמן הנכון. ואז מגיע המצב שאני נדפקת, ובדרכ כל מי שמסביבי נדפק גם הוא. ועד כדי כך שאני מדברת עם אנשים, הם שוכחים ממני. אני חושבת שאני פשוט לא בנאדם הכי נחמד בעולם. לא הכי מאיר בעולם. (רק היא חושבת ככה. כנראה היא לא מכירה אותי. בכלל). וראיתי אותם והבנתי שאלה אנשים טובים ככ. וסביבה כזו אני צריכה. אנשים כאלה. חיים, כאלה. עם משמעות. עם - תודה להשם יתברך. עם עבודת השם. עם מטרה. (אני חייבת חייבת ללכת לשם. רק טוב זה יעשה לי. רק טוב. השם יעזור לי. נכון ? )
זה גורם לי לחפור בור באדמה ולהישאר שם, ולהבין ששם מקומי, ושם אשאר. ואני יודעת שזה לא נכון. היום הבנתי כמה אני צריכה לעבוד על עצמי. ועל המידות. ועל המעשים ועל ה"חוסר מחשבה" שנכנס בי לאחרונה ובמיוחד בשנה האחרונה. כמה מזויפת נהייתי. כמה רעל נכנס לי לנשמה. כמה אוויר מסריח אני נושמת, כי אני תמיד לא נמצאת במקום הנכון, ןבזמן הנכון. ואז מגיע המצב שאני נדפקת, ובדרכ כל מי שמסביבי נדפק גם הוא. ועד כדי כך שאני מדברת עם אנשים, הם שוכחים ממני. אני חושבת שאני פשוט לא בנאדם הכי נחמד בעולם. לא הכי מאיר בעולם. (רק היא חושבת ככה. כנראה היא לא מכירה אותי. בכלל). וראיתי אותם והבנתי שאלה אנשים טובים ככ. וסביבה כזו אני צריכה. אנשים כאלה. חיים, כאלה. עם משמעות. עם - תודה להשם יתברך. עם עבודת השם. עם מטרה. (אני חייבת חייבת ללכת לשם. רק טוב זה יעשה לי. רק טוב. השם יעזור לי. נכון ? )
..אמיצה
..אמיצה
..אמיצה
כן. זה לא ייגמר בזמן הקרוב. כל פעם אני סולחת. כל פעם.
למה אני עושה את זה? אלוקים רק יודע.
רק אני מקווה שאלוקים סולח לי, גם
למה אני עושה את זה? אלוקים רק יודע.
רק אני מקווה שאלוקים סולח לי, גם

