בס"ד

תוכן עניינים

פרק א': ארץ ישראל הנקודה המרכזית.

* ארץ ישראל הנקודה העיקרית ושקולה כנגד כל התורה כולה.

* ממנה נובע הכל.

* מעוררת זכות אבות.

* קודמת לעם ישראל.

* מאחדת את עם ישראל.

* קודמת לתשובה.

* סדר הגאולה: בגאולתה תלויה גאולתנו.

פרק ב': השתדלות - עשיה

אפילו מעטים ואפילו מעט

פרק ג': הרחבה כנגד החרבה

1. הרחבת מקום הקדושה - גילוי שכינה - שורש נשמות ישראל - אם הבנים.

2. הרחבה כנגד החרבה.

פרק א'

ארץ ישראל הנקודה המרכזית

רבותינו לימדו אותנו שבכל תקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרכה מתקיימת כל התורה כולה. לכן יש לשים לב במיוחד לנקודה זו ולא להסיח את דעתנו ממנה.[1]

ישנם האומרים שכדי שעם ישראל יבין היום את הנושא של ארץ ישראל, צריך קודם להחזיר את עם ישראל בתשובה, ורק אחר כך יבינו מהי ארץ ישראל.

טענה זו, היא בניגוד לכוונת דבריהם של גדולי ישראל שהרי בדיוק לשם כך הם אמרו שארץ ישראל היא הלב, כדי לכוון את כל הכוחות להסברתה של ארץ ישראל ולעשייה המכוונת להתרחב בארץ ישראל.

אמנם מצוות התשובה חשובה מאוד וצריך תמיד להשקיע בה, אבל דבר זה אינו נוגע כלל להכוונה המיוחדת של חז"ל שהמצווה הלאומית הקריטית שדרכה יהיה הכל או חלילה לא כלום היא ארץ ישראל. וכן גם מצוות התשובה לכל קיומי התורה והמצוות יבואו באופן של ממילא אם נשים את ליבנו לארץ ישראל. ואז התשובה תהיה על פי תכונתה של ארץ ישראל ולא של חוץ לארץ ששם האדם עומד במרכז ולא העם.

בעניין זה יש לזכור את דברי חז"ל המלמדים שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות כולם,[2] ואם ניקח בחשבון את האמור לעיל שבמיוחד בעיקבתא דמשיחא ארץ ישראל היא הלב, הרי שכל המסיח דעתו מארץ ישראל וטוען שעכשיו צריך לפנות למצוות אחרות ודרכן נגיע להבנת ארץ ישראל, הרי שהוא טועה ומטעה על פי שיקול דעתו כנגד גדולי ישראל ואת נפש ישראל הוא קובע.

ארץ ישראל היא מקור הכל, היא השורש שממנו עם ישראל חי ויחיה. היא מקום השכינה והשכינה היא שורש נשמות ישראל. בכל אחד מישראל מאירה השכינה וממנה תוצאות חיים.[3]

אבות העולם שהבינו כמה ארץ ישראל חשובה, אהבו אותה ולא הסיחו דעתם ממנה אפילו לרגע[4]. הם ידעו שכל גדולתם ודבקותם בשכינה, ושהם זכו להיות מרכבה לאור האלקי, הכל מצד זכות הארת ישראל שגידלה אותם והפכה אותם להיות לאבות לאומה הישראלית   [5].

לכן זכות אבות אינה עומדת לעם ישראל אם ישנה חלילה הפניית עורף לארץ ישראל, בין אם מדובר בעזיבת ארץ ישראל, ובין אם מדובר בהוצאת דיבה על ארץ ישראל.[6]

אם רוצים אנו שזכות ארץ ישראל תעמוד לנו בעת קשה זו עלינו לשים את לבנו לארץ ישראל, לרשת אותה ולחונן את עפרה.[7]

כיוון שארץ ישראל היא הלב והמרכז, וזאת כיוון שבה שוכנת השכינה שהיא שורש נשמות ישראל, ובה עם ישראל דבק בה' יתברך, לכן קבעו גדולי ישראל שקדושת ארץ ישראל שהיא קדושת השכינה קודמת לקדושת עם ישראל, וקדושת עם ישראל מתגלה רק דרך קדושת ארץ ישראל, אמנם קדושת ארץ ישראל אינה יכולה להאיר אלא כאשר היא בנויה ונמצאת בידי ישראל.[8]

גדולתה של ארץ ישראל משפיע על עם ישראל בכל המישורים ובוודאי על אחדותם של ישראל.[9] רק בארץ ישראל עם ישראל הוא עם אחד. רק בארץ ישראל עם ישראל קיבל על עצמו את מצוות הערבות שיהיו כל ישראל ערבים זה לזה. אפילו במתן תורה שעמדו וקיבלו תורה כאיש אחד בלב אחד, אחדות זו הייתה חיצונית יחסית לאחדות לה זכו בכניסתם לארץ ישראל, כיוון שרק בכניסתם זכו למצוות הערבות. כך מלמדים רבותינו במסכת סנהדרין על הפסוק "והנגלות לנו ולבנינו".

ישנם האומרים שכדי שעם ישראל יבין היום את הנושא של ארץ ישראל, צריך קודם להחזיר את עם ישראל בתשובה, ורק אחר כך יבינו מהי ארץ ישראל.

טענה זו, היא בניגוד לכוונת דבריהם של גדולי ישראל שהרי בדיוק לשם כך הם אמרו שארץ ישראל היא הלב, כדי לכוון את כל הכוחות להסברתה של ארץ ישראל ולעשייה המכוונת להתרחב בארץ ישראל.

אמנם מצוות התשובה חשובה מאוד וצריך תמיד להשקיע בה, אבל דבר זה אינו נוגע כלל להכוונה המיוחדת של חז"ל שהמצווה הלאומית הקריטית שדרכה יהיה הכל או חלילה לא כלום היא ארץ ישראל. וכן גם מצוות התשובה לכל קיומי התורה והמצוות יבואו באופן של ממילא אם נשים את ליבנו לארץ ישראל. ואז התשובה תהיה על פי תכונתה של ארץ ישראל ולא של חוץ לארץ ששם האדם עומד במרכז ולא העם.[10]

על חשיבותה הגדולה של ארץ ישראל, ניתן ללמוד גם מהתפקיד המרכזי שהיא נוטלת בתהליך הגאולה. ניתן לומר שגאולת עם ישראל תלויה ועומדת בגאולתה של ארץ ישראל[11]. ידיעה זו שגאולת עם ישראל תלויה בגאולתה של ארץ ישראל[12], גם היא יש בה אמירה עמוקה לגבי הקשר של עם ישראל לארץ ישראל - קשר בין הענפים - עם ישראל - לשורשם שהיא השכינה השוכנת בארץ ישראל. לכן מבואר בחז"ל שארץ ישראל כלפי עם ישראל היא ביחס של אם לבניה.

פרק ב'

השתדלות - עשיה

כלל גדול הוא בתורה, שאין הקב"ה כביכול מתעורר מלמעלה להשפיע שפע ברכה וישועה עד שמלמטה מתעוררים בבקשה ובתפילה ובעשיה.[13]

לכן, ודאי כשמדובר בתהליך הגאולה, הרי שהעשיה וההשתדלות היא תנאי הכרחי.

אמנם חובה גדולה לא רק לדעת שצריך להשתדל, אלא צריך לדעת במה להשתדל. וכפי שיבואר בהמשך, ההשתדלות צריכה להיות סביב האחיזה בארץ ישראל, וההתרחבות הבלתי פוסקת בה, שהרי כפי שאמרנו, ארץ ישראל היא הנקודה העיקרית, היא הלב, וממנה נובע הכל, ובגאולתה תלויה גאולתנו.

אחרי הידיעה הזאת, למדו אותנו רבותינו, שגם אם מעטים יסכימו לשאת בעול וליטול אחריות על גאולתה של ארץ ישראל, ולעשות אותה לעיקר וללב כפי כבודה הראוי, וגם אם נראה שרק מעט מאוד אפשר להתקדם בנושא זה, אל ניפול ברוחנו. כיוון שהקב"ה מנסה אותנו האם אנו באמת רוצים לפדות את ארץ ישראל מידי הגויים, והאבן היחידה שאנו מסוגלים להניח היא המבחן לרצון האמיתי, וההצלחה והסיוע השמימי מובטח לנו אם נתמיד ולא נתייאש.

על כך מבאר הגר"א, שזה כוונת חז"ל שאמרו שהגאולה תהיה בבחינת עני ורוכב על חמור, ושעם ישראל יהיה בבחינת אינו זכאי [14] ולכן יהיה קושי גדול בהתמדת האחיזה וההתרחבות בארץ ישראל, וכמו שאמרנו: כאן אנו נבחנים, והמעטים שיצליחו להתמיד יזכו למשוך אחריהם את הרבים.

כלומר, עלינו לדעת מראש שהתקדמות ההתרחבות בארץ ישראל תהיה מתוך עניות, כיון שמדובר בבחינת "לא זכו". והעניות היא בכל, אפילו במספר האנשים הפועלים למען ארץ ישראל, ובכל זאת יש להמשיך אפילו במתי מעט, כיון שהיחידים הם השליחים של כל עם ישראל, ובמקום המעטים יגיעו הרבים. וכן יש להמשיך לעשות למען ארץ ישראל אפילו כשנראה שהמעשה הוא דל מאוד וחסר סיכוי. על כך ישנה הבטחה שאם אותם יחידים יתמידו בעשייתם (אפילו הדלה) למען הארץ אז תהפוך הגאולה מבחינת "בעתה" ו"כעני הרוכב על חמור", לבחינת "אחישנה" ו"בענני שמיא", ויקוים בנו הפסוק[15]: "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד".

פרק ג'

הרחבה כנגד החרבה

1. הרחבת מקום הקדושה - גילוי שכינה - שורש נשמות ישראל - אם הבנים.

הרב חרל"פ כותב[16] שבמהלך הדורות לא תפסו את מה שהגר"א אומר, הן בגלל עומק דבריו והן בגלל פשטות דבריו:

בגלל עומק דבריו שהרי ארץ ישראל היא מקום השכינה וכל מה שנפליג בערכה לא נגיע לאחד מרבבה ממה שהיא באמת,[17] ולכן מרוב עומקם של דברי הגר"א על גדולתה של ארץ ישראל לא תפסו זאת.

בגלל פשטות דבריו, כפי שאנו רואים שהגר"א אומר כאן: מה זה גאולה? תגיע לארץ ישראל, תכבוש את הארץ באופן הפשוט ביותר, ותפריח את שוממותה באופן הפשוט ביותר - קח טוריה ותתחיל לעבוד. את זה לא תפסו, לא תפסו שזה פירושו של דבר 'גאולה', זה היה חידוש של הגר"א, ההתעוררות הזאת, בצורה הפשוטה ביותר וגם העמוקה ביותר.

בגלות כוחות החיים מצומצמים, ובארץ ישראל מתפתחים ומתרחבים!

היסוד של ארץ ישראל הוא ההתרחבות, ולכן אם נמצאים בארץ ישראל באופי של חו"ל, של צמצום - מתחילות הצרות. צריכים להיכנס לארץ ישראל ולהתרחב בכל!

לכן אי אפשר לבוא לארץ ישראל מתוך תוכן של צמצום, דכדוך לב והמעטת הרוח, כפי שמתאים לחוץ לארץ, כי תוכן הקדושה של ארץ ישראל הוא בהרחבת ופריצת כל גבול. להיות מלאים עז וגבורה, בייחוד בהרחבה והתפרצות ימה וקדמה צפונה ונגבה.[18]

וההתרחבות הגדולה היא קודם כל התרחבות בשטח. לרצות להתרחב בכל הארץ, ומתוך כך להתרחב בתוכן של קדושה, ואז אפילו ההתרחבות לצד החול תהיה אפשרית וטובה.[19]

הצמצום הוא קללת הגלות, וההתרחבות היא סוד הגאולה - סוד הארץ!

מצוה זו של הרחבת הארץ, בנינה ותקומת חרבותיה, כוללת גם הרחבה בסיפור שבחה של ארץ ישראל.

הסיפור בשבחה של ארץ ישראל הוא גם תשובת המשקל לחטא המרגלים ולמאיסה בארץ חמדה.

רבנו יוסף קארו בספרו מגיד מישרים[20], מלמד שכל כוונת משה רבנו בשילוח המרגלים הייתה, שהם יבואו בחזרה ויספרו בשבח ארץ ישראל ומעלותיה, ואז יעוררו בזה בלבות עם ישראל תשוקה וחמדה וגעגועים לארץ ישראל, עד שיבער בליבם רצון עז להיכנס לארץ כמה שיותר מהר. ועל ידי אש התשוקה הזאת לארץ ישראל יהיו כדאיים לירש את הארץ, שמצד עצמם לא היו כדאיים לזה משום הניסיונות שניסו את הקב"ה במדבר. אבל, המרגלים עשו היפך זה בשביל נגיעת עצמם[21]. ואדרבה, עוד עוררו שנאה ומאוס בלב האומה לארץ ישראל.

ומוסיף על כך בעל 'אם הבנים שמחה' וכותב:[22]

"נמצא דאם אנו רוצים לתקן זאת, מוכרחים אנו להשלים עתה מה שהם חסרו אז, היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בלבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, להיותם חושקים וחומדים לארץ חמדה של אבותינו, ואש תקוד בלבם לבוא ולירש את הארץ הקדושה, ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם...

אם נעבוד בפעולות כאלה, אז יעלה בידינו בעזרת ה' לעשות את כל כלל ישראל כחבורה אחת בעד ארץ ישראל ובזה יושלם "החוב הבישא" הנ"ל (חטא המרגלים), ויקרע השטר, ויתוקן הקלקול, ויסתלק הקטגור ויתגבר הסנגור, ויום הישועה יבוא, ויקוים בנו הפסוק: "ישמחו השמים ותגל הארץ", כי שמחה תהיה בעליונים ובתחתונים, אכי"ר."

2. הרחבה כנגד החרבה.

כך מבואר בקול התור:

"חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום. על פי מדרש רבותינו נגזרה בכייה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכייה על חרבן ביהמ"ק, חרבן ירושלים ושממת הארץ. במידה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים. חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר, כמבואר בתורה, אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר"ל.

תיקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא על ידי גאולת ירושלים ובנינה ועל ידי הפעולות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע כי זה לעומת זה עשה אלוהים ומדה כנגד מדה היא הן לחוב והן לזכות, תקן במה שפגמת, לתקן כל דבר לפי המקום לפי - הזמן לפי המעשה ולפי הפרסום, והנה חטא המרגלים שהביא בכיה לדורות כדרשת רבותינו על הפסוק "ויבכו העם בלילה ההוא" אותו לילה היה ליל תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש, נמצא שתיקון חטא המרגלים צריך להיות על ידי בנין בית המקדש, ולפני בנין בית המקדש צריך להיות בנין ירושלים כמבואר על פי רבנו לפי הפסוק "ירושלים תבנה והיכל תוסד" שנאמר על אתחלתא דגאולה האחרונה כמו בימי כורש.

          וכפי שבארנו תיקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק על ידי בנין ירושלים והרחבת הישוב במצות הרחבה, צו הנבואה הרחיבי מקום אהלך וכו' בסעד"ש.

          במצות הרחבה שפע ברכות רבות המיוחדות לארץ ישראל, סגולת ההתרחבות מסועפת להרבה דברים בשבעה עשר סוגי הרחבה וסימנך ראה בטו"ב ירושלים:

ולמה נכללו כל הסגולות הטובות של ארץ ישראל במצות הרחבה, מפני שמלת "הרחבה" היא לעומת מלת "החרבה" (חורבן), כידוע בסוד תורת הקבלה שבהרבה דברים, הקללה נהפכת לברכה על ידי שנוי סדר האותיות של המלה והרבה דוגמאות במובן זה מובאות בתורת הקבלה ועל פי כוונת חז"ל "זה לעומת זה עשה אלהים" וכו' טוב לעומת רע, הרחבה לעומת החרבה.

ועלינו לדעת מראש שכל הסגולות היקרות הכלולות בברכת הרחבה באות רק כשהפעולה נעשית תחילה על ידי בני ישראל עצמם באתערותא דלתתא, כפי שאומר הכתוב "הרחיבי מקום אהליך" וכפי שנאמר ביצחק אבינו שהוא בעצמו התחיל בזריעת האדמה ובחפירת הבאר ואחר כך באה ברכת ההרחבה מן השמים וכמו שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך" (דברים כח,ח), "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשי ידיך".

כל פעולה ופעולה של מעשי הרחבה באתערותא דלתתא הנמנים לעיל מושכת שפע עליון מהמרחב העליון שהוא ירושלים של מעלה הנקראת "מרחבי-מרום" ומקרבת את הגאולה.

כל הפעולות הכלולות ב"מצות הרחבה" חובה לעשותן ולחזקן בלי הפסק ובלי שום השהיה כדברי הנבואה שם "הרחיבי מקום אהלך וכו' אל תחשוכי" היינו אל תפסיקי "ויתדותיך חזקי".

באותו פרק שבו נצטווינו על "מצות הרחבה" "הרחיבי מקום אהלך" יש לנו גם הבטחה נאמנה "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה'".

ובדברי ברכתו הקדושה של רבנו לתלמידיו, אלה שהבטיחו לו נאמנה לנסוע לארץ הקודש, אמר לנו בהתרגשות רבה, אשריכם שתזכו לקיים מצות ישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצות שבתורה, אשריכם שתזכו להיות שותפיו של הקב"ה השב שבות יעקב ומשכנותיו ירחם, הבונה ירושלים, המציב גבול אלמנה, המרחיב גבול ישראל, אשריכם שתזכו לקיים מצות הרחבה על פי צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך" (ישעי' נ"ד) שמצווה זו תביא את קיבוץ הגלויות ברחמים, ככתוב שם אחריה "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו וגו' וברחמים גדולים אקבצך".

לכן הגר"א חוזר ומלמד פעם אחר פעם[23], שאת מצוות ההתרחבות בארץ ישראל יש לקיימה בהתמדה גם אם רק יחידים הם העוסקים במצווה זו, ולהיות בטוחים שהרבים יבואו אחריהם. ומוסיף ומבאר הגר"א שהרצון לבנות את ארץ ישראל, והעמידה בניסיון שגם אם מדובר ביחידים שאינם מתייאשים, ומוספים לדרוש לציון, כל זה מקרב את מועד הגאולה, ומגלגל רחמים גדולים על עם ישראל[24]. לכן מזהיר הרב צבי יהודה זצ"ל[25], שאסור לחדול מההתנחלויות בשום אופן!