ממש מתבייש ... מה שהלך שם היה חילול ה' ענק!!!!

להפך.... היה חייב להיות קידוש ה'... בושה!!

אני הייתי באיזו נקודה שם בבתים הערביים...

והיגענו לנקודה שהערבים יצאו מהבתים הכיללו אותנו וממש נמחצנו שם איזה 500 איש...

ובמקום לשיר שירי ה'... שירי הודיה לה' וכו'....

היו שם אנשים שפשוט צעקו "מוות לערבים"וכו'...

נכון ,, הבא להורגך השקם להורגו... בכל דרך.... אבל כשיש שם אנשי בטחון!? כשיש שם כתבים מכל העולם

שבאים לצלם את ה"ריקוד דגלים" וזה מה שהם יעבירו לעולם!!!

נכון שרו שם גם שירי ה'... אבל לא רק...

ואח"כ כמעת היה מכות ביניינו לשוטרים... לעייני הצלמים שמתים לצלם כזה דבר.. והינה..חיללנו את שם ה'....זה היה נירא ממש כמו משחק בין בית"ר ירושלים לבני סכנין..שדרך אגב היו שם כמה אנשים מבית"ר....

אני אישית הלכתי כשראיתי שזה פשוט מבייש אותי לעמוד שם בלי היכולת לעשות כלום.. ועזרתי לכמה תיירים להחלץ מהצרה...

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה.