על הנגב נופל הקסם,

ומפציץ את שדרות חרש, חרש.

מרגמות בעוטף עזה,

וגראד באשקלון השוקטת.

כבר שמונה שנים כמעט בכל

יום, אזעקת צבע אדום מתנגנת.

כבר שמונה שנים בתינו הרוסים,

ואֵימַת הטילים אינה פוסקת.

אך נזכור את כולם ,

את אנשי השלטון והכוח.

שהבטיחו ועד עכשיו ,

לא זכינו לשקט ורוגע.

אני כל כך גאה בעצמי. אני לא מאמינה שהגעתי לזה. 

למה אני חוזרת לשם, למה לעזאזל?

אינלי כח יותר לעזאזלל
שונאת את התחושות האלו..

מפגרת כפשוטו

באלי לדעת לכתוב יפה.  

אעלק אמנית. 

העולם הזה ככ מחורבן

קשה לי ככ