כששומעים על מחלוקת - שומעים על אסון. מחלוקת על משהו שמשפיע עלינו באופן אישי, היא דבר שלילי שצריכים להימנע ממנו. אבל ברור כשמש, שאנחנו צריכים להתרחק ממחלוקות של אחרים, שהן בכלל לא ענייננו, ובשום פנים ואופן לא להתערב בהן. בפרשת השבוע הזה אנחנו לומדים ששני עמים - מואב ומדין - התאחדו כדי לגרום צרות גדולות לעם ישראל שהיה בדרכו לארץ ישראל. למרות ששני העמים האלה היו שותפים, הורה ה' להגיב באופן חמור יותר נגד מדין, משום שלא היה להם שום קשר ישיר לוויכוח, והם התערבו והזיקו לנו בלי שום סיבה. הרעיון הוא שאנחנו צריכים להרחיק את האף שלנו מכל ויכוח שאינו שייך לנו, אלא אם כן אנחנו יכולים לעזור להשלים בין הצדדים!

בסיפורנו השבוע לומדת ילדה לשמור מרחק ממריבות של אחרים.

יעלי גולד השתמשה בכל כישרונותיה האומנותיים כדי לסדר את חדר הפנימייה שלה, והייתה גאה, ובצדק, בתוצאה. אבל כאן, במחנה הקיץ האומנותי המיוחד שבו השתתפה, סביר להניח שיתר החדרים היו לא פחות יפים.

היא רצתה לראות את החדרים האחרים, ואולי אפילו להכיר כמה חברות. יעלי חצתה את האולם המרכזי אל חדרי השינה שנמצאים בעברו השני. היא הספיקה להציג את עצמה בפני ילדה נחמדה בשם אורית, שמצאה חן בעיניה מיד, כשנערה אחרת, ככל הנראה הבת שאמורה לגור בחדרה של אורית, התנהלה בכבדות באולם, עמוסה בארגז גדול.

יעלי לא התייחסה לכך, אבל אז ראתה שפניה של אורית מתחילות להסמיק ועיניה יורות חיצים.

"בשום פנים ואופן לא!" צעקה אורית על שותפתה לחדר, שהגיעה עכשיו אל פתחו וביקשה להכניס את משאה. "כבר אמרתי לך שאין שום סיכוי שתכניסי את הזוועה המרעישה הזאת לתוך החדר הזה!"

נראה היה שהבת השנייה כועסת לא פחות ונחושה לא פחות. "החדר הזה הוא חצי שלי, ואני אעשה בו מה שאני רוצה!" היא אמרה.

אחרי כמה צעקות נוספות לכאן ולשם, קלטה יעלי את התמונה. השותפה לחדר, בת-שבע, הביאה עם הציוד שלה גם מאוורר גדול, והיא מתכוונת להציב אותו בחדר שלהן. אורית הייתה מאוד רגישה לרעש של מנועים וטענה שהרעש של המאוורר יעלה לה על העצבים ויפריע לה לישון כל הלילה.

בהתחלה יעלי רק הקשיבה, אבל אחרי זמן לא רב התחילה להשתתף בוויכוח, כשהיא מצדדת בידידתה החדשה אורית. "נו, בת-שבע, למה את צריכה בכלל מאוורר? את כל כך מפונקת שאת לא יכולה להחזיק מעמד שלושה שבועות בלעדיו?"

"אם לא אכפת לך, עדיף שלא תתערבי", סיננה בת-שבע. "זאת בעיה בין חברות לחדר, ולא העסק שלך."

אבל עכשיו, יעלי כבר נכנסה לוויכוח, ותוך זמן קצר היא הייתה כל כך עמוק בפנים, שלמרות שאף אחד לא ביקש ממנה, היא עשתה לאורית את רוב העבודה.

הוויכוח הפך לקולני יותר ויותר, בלי שייראה הסוף באופק. "מה קורה כאן, בנות?" הן ניתרו בבהלה וגילו מולן אישה עדינה עם הבעת פנים סמכותית. זו הייתה גברת פדר, אם הבית. הן סיפרו במהירות את הסיפור שלהן, כשיעלי מובילה, והאישה הקשיבה להן ברוב קשב. אחר חיככה את סנטרה בידה, והתבוננה בגורם לוויכוח, המאוורר, שעדיין היה מונח באריזתו.

לפתע אורו עיניה. "תראו מה כתוב כאן. 'פטנט ייחודי: מהירות רביעית עדינה ושקטה במיוחד!' זה הפיתרון. אם תפעילו את המאוורר על המהירות העדינה והשקטה, יהיה לכן גם נעים וגם שקט. בכל מקרה נראה לי שאתן צריכות להשיג חוט מאריך למאוורר מפני שיש רק שקע אחד בחדר, אך אל דאגה, איש התחזוקה שלנו יוכל למכור לכם אחד תמורת שלושים שקלים. בואו נראה... אם כל אחת מכן תוכל לתת לי, כבר עכשיו, עשרה שקלים, אני אוכל לסדר..."

אורית ובת-שבע נרגעו, ולאחר מחשבה, הושיטו יד לארנקיהן. הפתרון מצא חן בעיניהן, אבל יעלי התחילה להילחץ. "אה... גברת פדר. לא נראה לי שאני צריכה לשלם משהו. את מבינה, אני לא השותפה השלישית לחדר. זה בכלל לא קשור אליי."

גברת פדר נעצה בה מבט חד, שהתחלף בחיוך מוזר. "באמת? אבל היית מאוד מעורבת בוויכוח, לא? נראה שזה מאוד קשור אלייך. ודאי את רוצה לשלם משהו כדי שהוויכוח יסתיים."

יעלי התפתלה באי-נוחות. "אההם... ממש לא. את מבינה, החדר שלי בצד השני של האולם. זה אפילו לא... זה בכלל לא..."

"זה בכלל לא עניינך, נכון?" בת-שבע סיימה במקומה את המשפט. "הלוואי שהיית מבינה את זה לפני שהתחלת להאשים אותי בכל מיני האשמות ולומר לי שאני נסיכה עירונית מפונקת", היא אמרה בקול פגוע.

יעלי השפילה את עיניה, ואז הביטה בשלושת הפרצופים שמולה, שאישרו את מה שהיא כבר הבינה - היא עברה בהחלט את הגבול, כשנכנסה כל כולה לתוך מריבה שלא קשורה אליה בכלל.

"אהה... אתן צודקות. ואני באמת מצטערת." היא אמרה בשקט.

"אני יודעת שאת אומנית מוכשרת", אמרה גברת פדר בקול שהתרכך, "אבל גם זו אומנות שצריכים ללמוד. חשוב להתרחק ממחלוקות, במיוחד כשהן לא נוגעות לנו. אז... למה שלא תתרגלו את האומנות הזאת כבר עכשיו, ותשלימו?"

לאחר רגע מתוח, הושיטה יעלי יד מהססת לבת-שבע, שלקחה אותה לאט. ואז הוסיפה אורית את ידה מעל לשלהן. יעלי למדה שיעור לא קל, אבל היא הרגישה שהוא עשוי לעזור לה ולכל האחרות; לעזור להן לשלוט באומנות ההתרחקות ממחלוקת, ולשמור כל הקיץ על קור הרוח.