מזל- טוב!
בגיל הזה אין עדיין "רגילה לידיים" זהו חום, אהבה וקירבה שהתינוק זקוק להם.
לדעתי בעוד כשלושה שבועות תתחילי בהדרגה לשים אותה בעריסה\ עגלה במשך היום ולהעסיקה עם תמונות או מובייל עד שתתרגל.

בהצלחה והרבה אושר!

כרגע, לך הרבה יותר נוח שהיא נרגעת על הידים, אבל כשהיא תגדל את תראי שזה עול לא קטן (להרדים ילד בן שנה על הידיים זה קצת כבד, או תחשבי על ללכת לשרותים עם צרחות ברקע).
ככל שתגמלי אותה מ"על הידיים" יותר מהר יהיה יותר קל לשתיכן. לך- כי תראי איך את יכולה לעשות המון דברים יחד עם התינוקת, ולא להיות מושבתת לידה, ולה- כי ככל שיותר קטנים קל יותר לחנך לדברים חדשים.
בהתחלה כשתניחי אותה בעריסה היא תבכה (בד"כ 10-20 דק', שאחרי 2 דק' את תחשבי שעברה שעה. פשוט תשימי לב בשעון כמה היא בוכה), אבל ככל שתתמידי, היא תבכה פחות ופחות עד שהיא תתרגל וממש תאהב את העריסה.
בהצלחה ומזל טוב!

נב.
תנסי אולי להניח אותה בעגלה, זה עובד לפעמים..

יש תינוקות שבהתחלה רוצים רק על הידיים ובגיל כמה שבועות/חודשים מתרגלים להירדם במיטה/עגלה.
לא כדאי לך להילחץ ולחשוש. הרגלים אפשר לשנות.
היא נראית לך חסרת אונים ואכן היא כזו. בגיל כ"כ קטן אני לא משאירה תינוקות בוכים.
20-10 דקות?! זה המון!!! בגיל שבועיים?
בגיל הזה אין מה לחנך תינוקות. אין להם עדיין את התפיסה שאם אמא הלכה היא גם תחזור. התפיסה הזו מתפתחת קצת יותר מאוחר, ולכן בגיל כה קטן חשוב להיענות לצרכיו של התינוק תוך זמן קצר.

רק לפני שבועיים יצאה מהרחם המוגן והחם התנוקת צריכה להרגיש מוגנת. לא בגיל כה קטן מחנכים והבכי הוא בשביל לאותת לך שמשהו מפריע אולי היא עוד רעבה? אולי חם|קר להחליף טיטול וכו'
תנסי לעטוף אותה בשמיכה בקשר סבתא אומרים שבהתחלה תינוקות אוהבים שעוטפים אותם חזק זה יוצר הרגשה של מוגנות ושליטה על רפלקסים במקום שהידים ינועו לכל עבר
אפשר גם להתיעץ עם אחות טיפת חלב או רופא ילדים כי ילד שבוכה הרבה יתכן ולא מרגיש טוב. אני מאמינה שהכל בסדר אבל צריך לראות מה מפריע
בהצלחה
הרבה כח ולב שמח

לא לבת חודשיים,

הצורך שלהם במגע לא נופל מהצורך שלהם בחמצן, מזון ושינה.
זה לא הגיל "לגמול" מ"על הידיים", והשיטה שאת מציעה גורמת לייאוש אצל התינוק, ושיעור שלעולם לא אכפת מהבכי שלו.
כמו כן הבכי של התינוק היא אמצעי התקשורת היחיד שלו עם העולם. האם את היית רוצה, בגילך המופלגכ, שיתעלמו מבכייך במשך 20 דק"?

האם המטרה שלנו לגדל תינוקות שאינם בוכים?
בתי היתומים במזרח אירופה שקטים להפליא - אף אחד לא בוכה, משום שהם יודעים שאף אחד לא מגיע.

התינוקת שלכם ללא ספק חכמה! היא יודעת מה טוב לה, ומבקשת את זה כך שתבינו אותה ;)
מחקרים חדשים מראים שתינוק שמושאר ללא מגע ותנועה, הנוירונים שלו מפסיקים להיווצר ולעבור בין ארבעת חלקי המח שלו. במילים אחרות - תינוק שמושאר ללא מגע ותנועה - מוחו מפסיק להתפתח! רק כיום המדע מראה בתמונות ברורות של סריקות מח, מה שכל אמא מבינה בעצמה משחר בריאת האדם: תינוק צריך להיות מחובק! זה ממש צורך פיזי בשבילו. ללא מגע (ותנועה) התפתחותו נפגעת, ולא יועילו כל המוביילים וספרי התמונות. המח צריך תנועה ומגע כדי להתפתח.
קשה מאוד לעמוד במשימה החשובה הזו! קשה מאוד לספק את צרכיו של תינוק אדם קטן! כיצד נוכל להקל על עצמנו?
בראש ובראשונה על ידי ציפיות מציאותיות. התינוק צריך (לא "רוצה"! צריך!) לקבל המון מגע ותנועה בחודשים הראשונים של חייו. עלינו, כהורים, לשנות את כל סדר העדיפויות שלנו כך שנוכל לספק את הצורך הראשוני והחשוב והחדש הזה שנכנס לחיינו. במילים אחרות: שהכלים יחכו! התינוק יותר חשוב! הוא גם יותר חשוב מהחלפת מצעים בכל שבועיים, ומניקוי אבק מעל לספריה, ומעוד הרבה "משימות" שאנחנו פשוט "חייבים" לעשות, ו"עכשיו!". התינוק חשוב, האבק לא. פשוט! עכשיו תאספי לך אותו בזרועותייך, קחי איתך איזה ספר או עיתון, וצאי לשבת על הספסל מתחת לאיזה עץ! גם את וגם היא נהנות! את לא אוהבת לקרוא? צאי להליכה איתה מכורבלת במנשא נח, מעיל על שתיכן. איזו אמא לא רוצה לשמור על הגזרה אחרי הלידה? ;) הליכה קצרה תועיל לשתיכן ותרגיע את שתיכן! וארוחת הערב? לא חייבים לעשות משהו מפואר! נחפף כבר משהו. התינוקת יותר חשובה!
אני שמחה לשמוע שאת כל כך חשובה לתינוקת שלך, ולא ל"אמרו לי" ולא ל"צריך". התינוקת שלך יודעת מה היא צריכה, היא יודעת לספר לך את זה, ואת יודעת להקשיב! אמא קשובה היא אמא שכל תינוק ותינוקת צריכים להתברך בה!
גם בלילה, מקומם הטבעי של התינוקות הוא לצד הוריהם. מחקרים מראים ששינה עם תינוקות מגינה עליהם מפני מוות בעריסה! כל עוד ההורה איננו מסומם או שתוי, חלילה, כמובן. בעצם העובדה שאת ישנה יאתה, את גם מגינה עליה מפני מוות בעריסה, גם מספקת את הצורך שלה במגע, וגם מקילה עליך! אין את צריכה להיטלטל ממיטתך באמצע הלילה. אני ממליצה על הספר "הורים גם בלילה" מאת ד"ר וויליאם סירס, רופא הילדים הנודע.
עוד ספר שיכול לעודד, להרגיע, וגם לתת רעיונות נהדרים להקלה על ההפתעה הגדולה שלא ניתן להתכונן עליה - הפיכתנו להורים! הספר נקרא "תינוקות באופן טבעי" וניתן להזמין אותו באינטרנט. אם תרצי אשים קישור לשני הספרים.
עוד רעיון הוא להקיף את עצמך באנשים בוגרים. התינוקת היא אהובה וחמודה, אבל האדם הוא יצור חברתי וחשוב מאוד להיות מסוגלים לנהל שיחה במהלך היום. סעי לאמא, סעי לחמותך, סעי לאחותך, הזמיני את חברתך - מצאי לך חברות חדשות מאזור מגורייך דרך האינטרנט והיפגשו בפארק! כל דבר! אל תישארי לבד.
אשמח לתת עצות יותר ספציפיות אם תתארי מצבים יותר ספציפיים, וכמובן אני שולחת המון חיבוקים וכוחות לעבור את החודשים הראשונים הקשים הללו...

א. אני בטוח שאמא של איינשטיין לא הרימה אותו בכל פעם שהוא בכה, ובכל זאת הוא יצא גאון כזה.
ב. אם המחקר הזה היה נכון, היית צריכה לראות המון אנשים שלא יודעים ללכת או לדבר כי המח שלהם הפסיק להתפתח, את לא חושבת ככה?
ג. האם התינוק יותר חשוב מתשומת הלב לאחים הגדולים, לבעל, לחברים לעצמך? נכון, שהוא דורש יותר צומי מהשאר, אבל לא את כל תשומת הלב שלך. זה רק יוצר קנאה מיותרת.
ד. ממתי תינוקות יודעים מה שטוב להם? אם תינוק יתנגד להחלפת חיתול, לא ירצה לאכול או שהוא כבר יותר גדול, (בן חצי שנה) ירצה לדחוף את האצבעות לשקע, עדיין תגידי שהוא יודע יותר טוב מאיתנו? מתי הידע הזה עובר, אם בכלל, לדעתך, לפני שהוא מדליק סיגריה או אחרי שהוא דוקר במועדון? (אני יודע שאני מקצין, אבל הבנת למה אני מתכוון)
ה. נורא מסוכן לישון עם תינוק שלא מסוגל לזוז! (קצת כן, וזה אפילו כיף) מה יקרה אם חלילה האבא קצת, בואי נאמר, "עבה" והוא בטעות בשינה יתגלגל על התינוק? את לא חושבת ככה?

תחשבי על זה, אל תבטלי אותי כי אני גבר ("מה הוא מבין בחינוך בכלל, זה תפקיד מסורתי וטבעי של האישה"), כי יש דבר או שניים שאני יודע.

אבל אני לא כאן בשביל המחקר. אני לא צריכה שוםמחקר בשביל לנהוג לפי צו הלב שלי ובשביל להענות לצרכי התינוק שלי כפי שהוא מביע אותם. בעצם, פעם לא נהגתי כך ואני מצירה על כך בכל פעם שאני נזכרת בכל רגעי החיבוק שהחמצתי עם הגדולים שלי. אז הנה, זה לא בגלל ש"אתה גבר". יש גם הרבה נשים שמרגישות כמוך.
אני מודעת לכך שהנושא הזה מעורר רגשות סוערים, ולכן אני שמחה על שאת תגובתך הצלחת לנסח בצורה כל כך יפה ועדינה.@-- (זה אמור להיות פרח)
אנסה לענות בכבוד גם אני

סעיף א' ו-ב': אז תתאר לעצמך איך איינשטיין והאנושות היתה נראית אם כל האמהות היו נוהגות כך
ג'. כן. צרכי התינוק קיצוניים בהרבה מצרכי כל אדם אחר. הוא חסר ישע לחלוטין (בניגוד לאח, שיכול לעשות עבור עצמו חלק מהדברים), הוא לא מביו עדיין היטב את מושג הזמן, ולכן לא יודע עדיין להמתין. הוא פשוט מניח שאם אין עכשיו, אזכבר לא יגיע לעולם. אח גדול יודע לחכות יותר זמן מאחיו התינוק. בנוסף, תינוק מבצע את התפתחותו הגדולה ביותר בסמוך ללידתו (ובעצם קודם לכן, עוד ברחם). המח כמעט לא משתנה אחרי גיל שנתיים, לדוגמא. התינוק מכפיל את משקלו בשלושת החודשים הראשונים לדוגמא, ובפעם הבאה אחרי 9 חודשים נוספים. בשנה הבאה יוסיף רק 2 ק"ג למשקלו! מה שלא "מכניסים" בחודשים הראשונים והאינטנסיביים הללו, קשה מאוד לתקן.
תינוקות שגדלו בבתי יתומים לדוגמא (ולהקצנה), סובלים מהזנחה מאודגדולה. מחקר שעורר הרבה רעש בקהילת האימוץ הראה ש-40% מהילדים הללו סובלים מבעיות פסיכיאטריות. הנה קישור לשלושת חלקי הכתבה הסרוקה:
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16741964.pdf
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16742024.pdf
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16742076.pdf
אז זו באמת הקצנה, אבל אני מרגישה שלכל תינוק סף רגישות מסוים. יש תינוקות שניתן "לחפף" הרבה והם לא ייפגעו, ויש תינוקות שאפילו "חיפוף" קטן יפגע בהם בצורה קשה. כמו שישאנשים שיחטפו סרטן בעקבות עישון של 5 סיגריות ביום, ויש אנשים שיעשנו 3 קופסאות ביום ובסוף יידרסו למוות בגיל 70. זה הימור - אתה לא יודע מראש את סף הרגישות (של התינוק או של המעשן).
ד. אני מרגישה שתינוקות תמיד יודעים מה טוב להם. עניין החיתולים שהעלת הוא דוגמא מצויינת ואני מפנה אותך להודעה שלי בנושא שיטת בלי חיתולים:
Forum/Forum.aspx/t26122#354768
גם בעניין האוכל! מערכת העיכול של כל תינוק מבשילה במועד אחר, ממש כמו שלכל אדם גובה אחר. מה, כל התינוקות חייבים לאכול בגיל שישה חודשים ויום? כשאנחנו קשובים לסימנים שלהם, ניתן לראות בברור מתי הילד צריך להתחיל לאכול - הוא פשוט "מבקש": עוקב בעיניים אחרי הכפית שעושה את דרכה אל הפה שלנו, שולח יד, משמיע קריאות התרגשות... כשאנחנו לא נותנים אמון בילד, הוא מאבד אמון בעצמו ולא ידע בעצמו מתי הוא רעב ועד כמה.
ה. כמו שאני לא מתגלגלת מהמיטה, ככה אני לא מתגלגחלת על התינוקות שלי. לגבי מקל עודף - במשקים מאוד עודפים אכן קיימת סכנה מסויימת, ואני מודה לך על שהזכקרת לי, לצד מצב של סמים או אלכוהול, חלילה. בכל שאר המקרים הילד יצא נשכר מלינה משפחתית, והיא אף תגן עליו מפני מוות בעריסה.

ואחרון: אכן, אתה יודע. כל אם (ואפילו אב ) יודעים מה הכי נכון לילד הספציפי שלהם. חשוב לי להשמיע את דעתי, על מנת לתת גיבוי לתחושותיה של אם שמרגישה שתינוקה זקוק לה אולי יותר מאשר תינוקך זקוק לך

באמת תודה רבה!
בינתיים היא איתי כל היום וגם ישנה לידי בלילה, חשבתי שזה לא הכי טוב אבל משמח לראות שזו באמת הדרך הטבעית. (ככה גם הרגשתי אבל תמיד טוב לקבל חיזוקים).
אנחנו גרים בשדרות (וגם חורף) אז לצאת החצה לסיבוב לא תמיד בא בחשבון אז רוב הזמן אנחנו בבית...
העלת לי נקודה חשובה שבאמת חשוב לאמץ את העניין לצאת יותר!
אשמח אם תצרפי קישורים לשני הספרים.
ממש תודה רבה!

יש מנשאים מאוד נוחים לך ולתינוקת. אני הייתי עושה הכל עם ילדי במנשא והם ישנו שם הכי טוב. עטופים בחום של אמא. מומלץ מאוד!
רוב ברכות!

אנו מחפשים מנשאים ומתלבטים בין כמה,
יש משהו מומלץ במיוחד?

בילדתי הראשונה השתמשתי במנשא מובנה שהשאלתי מחברה שהיה נוח אך לא במאה אחוז.
ילדתי השניה כרגע בת חודש וקניתי מנשא קשירה(אלו מהבד הארוך) שהופתעתי לטובה כי תמיד היה נראה לי מסובך ולא נוח, אני רוצה להגיד לך שזה הדבר הכי נוח בעולם התינוק יושב עליך ביציבות והגב לא נשבר, וגם הקשירה ממש לא מסובכת.
יש כמה מנשאי הקשירה בחנויות- תינוכיס,מנשארי ועוד. אני קניתי את של בייבי מישל שהוא יותר זול אך בדיוק אותו הדבר כמו הנ"ל ועד כה אני מרוצה מאוד.

לפעמים מרוב שהיא "על הידים" היא לא מגיעה לשינה טובה ומרעננת, והיא בוכה פשוט מעייפות כי על הידיים אי אפשר לישון שינה רגועה של כמה שעות בין האכלה להאכלה. לכן, אם היא אכלה, פלטה גזים, ונקיה, יש להשכיבה במיטה, לעמוד לידה כמה דקות וללטף לה את הבטן/הראש כדי שלא תרגיש זנוחה, ומיד היא תירדם ותישן עד שתרגיש שוב רעבה! מנסיון! אבל, פעם אחת ביממה, היא אולי לא תירגע בין האכלה להאכלה ותהיה נודניקית קצת. לי זה היה קורה בד"כ בשעות אחה"צ, ואז מתמרנים, קצת על הידים, קצת בסל-קל, קצת עם המובייל המנגן, אז גם אהבתי לתת את הרחצה היומית, אבל חוץ מפעם אחת ביממה של כמה זמן של אי שקט, הם ישנו נפלא כמעט כל היום והלילה. ולא נפלנו למלכודת של על הידיים 24 שעות ביממה.

גם אני חושבת שצריך לדאוג למה שמפריע, גזים, חיתול, חום וכו' ואם יש בכי של עייפות פשוט להרדים בצורה רגועה. אבל מנסיון, גיל שבועיים זה עוד תקופת הסתגלות של התינוק לעולם, לאמא וגם ההיפך, צריך ללמוד להכיר איזה בכי ייך למה ואז קל יותר.
בשום אופן לא משכיבה ילד בן שבועיים איתי במיטה.

לספר תינוקות באופן טבעי:
http://www.b-shvilenu.co.il/index_sub.asp?top_cat=4&cat_id=655
לספר הורים גם בלילה:
http://www.bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=417-1179

מאוד קשה כל היום בבית! באמת לא פשוט לחיות ככה (מכל הבחינות, אני מתכוונת) - חיזקו ואימצו!

אני מתפלאה שאני הראשונה שכותבת - אבל אם את מניקה, יכול להיות שמשהו שהיא אוכלת לא טוב לה.
לי יש ילד אחד שלא היה רגיש והוא ישן מצויין והילד השני שהיה רגיש בכה יותר והיה צריך יותר נדנודים עד שגיליתי את הרגישות!
אמנם זה עדיין מוקדם לפתח תלות וזה רצוי בגיל הזה להרים את התינוקת הרבה, אבל זה עדיין לא נשמע הגיוני שתינוקת לא תישן בלי שירימו אותה.

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות