היי

רציתי לשתף אותך בהרגשות שעברו עלי.

אז ככה

אני עובדת בחופש ואני מורה בעבודה. (אל תנסו את העבודה הזאת כי זה לא משתלם)

אני מורה פרטית לילד שעולה לכתה ג'

מורה לחשבון ועברית.

כל יום שעה ביום אני מלמדת אותו.

ואני בקושי שורדת!!!!!!!!

תחשבו שניה.....

שעה ביום שישה ימים בשבוע 2 מקצועות ילד אחד

וזה קשה קשה מאוד!!!!!

עכשיו תחשבו......

6 שעות ביום שישה ימים בשבוע 4 מקצועות 35 ילדים

זה מה שהמורים שלנו צריכים להתמודד1!!! כל יום, כל יום.....

אתם בטח חושבים שאני איזה חרשנית חביבת המורה שעכשיו באה להגיד לכם עד כמה המורים סובלים...

אז זהו..שלא!

אני הילדה בין המופרעות בכיתה שתמיד מחפשת איפה לא ללמוד איפה להפריע וכו'

רק עכשיו אני מבינה עד כמה המורים שלנו סובלים!!!!!

אז אנחנו יכולים לגרום שהיה פחות סבל

אם לא נפריע בשיעורים.... כל אחד יכול לחשוב איך

לדעתי אפשר לקבל על עצמנו שבשנת הלימודים הבאה פחות נפריע ופחות נכעס על המורים

שבעז"ה נהיה בני אדם טובים יותר ותלמידים טובים יותר אמן!

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה.