הנה סיפור מעיינים אחרות...
נקודה למחשבה
זה כבר פעם שלישית ברציפות שאנחנו לא נוסעים לים בשבת. הפעם זה בגלל סבתא שחולה ואבא ואמא נסעו מוקדם כדי לבקר אותה. הם שמו אותי אצל השכנים, דווקא נחמדים השכנים האלה אבל התאים לי יותר לנסוע לים. יש להם בן בגילי קוראים לו חזקי. הוא ילד טוב כזה וחמוד וכולם אוהבים לצבוט לו בלחי.
אה... שכחתי לספר שהם דתיים, השכנים שלנו, אז אין מצב שנלך לים או לבריכה, אפילו לא לראות טלוויזיה. חזקי הזמין אותי לבא איתו ועם אבא שלו לבית הכנסת, ת'אמת נראה לי נחמד, אף פעם לא הייתי שם רק ראיתי מבחוץ, מעניין לראות מה קורה שם בפנים. חזקי נתן לי כיפה לבנה מקטיפה. דווקא יושבת יפה. התיישבנו בספסל הקדמי מול הבמה, ככה שאפשר לראות הכל. בטח הם שילמו הרבה כסף לשבת קדימה. אבא שלי תמיד אומר שמאחורה רואים אותו דבר אבל בפחות כסף. נראה לי שהוא טועה.ואז הזמר עלה לבמה והתחיל לשיר, לא ממש הבנתי למה הוא מפנה גב לקהל, אף פעם לא ראיתי הופעה שהשחקן עם הגב לקהל, אבל זה ממש היה מקורי ומפתיע דווקא מצא חן בעיני.
אבל הקטע הכי טוב היה שעל הבמה הקדמית (שגם זה מוזר כי בדרך כלל יש רק במה אחת ) עלו שלושה אנשים. הם לבשו עליהם מין בד לבן עם פסים מפחידים והתחפשו לרוחות רפאים, אז התקדמתי קצת יותר שאני אוכל לראות מקרוב. הם התחילו להשמיע קולות מפחידים. זה היה קטע טוב. אני לא מפחד מדברים כאלה. אבל מה שקרה זה שאנשים בבית כנסת תפסו אותם ברצינות. כולם עמדו קפואים במקום, אף אחד לא הסתכל לכיוון שלהם, השפילו מבט, וכל הילדים מה זה פחדו, כל אחד רץ מהר לאבא שלו, חיבק אותו והתכסה בשמיכה. אפילו חזקי חיבק את אבא שלו והתכסה.
אמרתי לעצמי: עד כאן! מילא מפחידים את כולם אני יבליג, בכל זאת אני לא מכיר אותם, אבל את חזקי ואבא שלו למה מה קרה? קלטתי בזווית העין שהם יחפים ועוד בלי להתבייש הם שמו את הנעליים שלהם בתוך בית הכנסת. אמא שלי לא מסכימה לי להוריד נעליים בסלון אז איך הם לא מתביישים להוריד ת'נעליים ליד הבמה?! אז לקחתי את אחת הנעליים וזרקתי עליהם.
אבא של חזקי נבהל קצת, הוא עשה לי פיסססססססססט ארוך וסימן לי עם היד לגשת אליו כנראה שהוא פחד שהם יעשו לי משהו. אתם מבינים?! הוא תפס אותם ברצינות. הוא באמת חשב שהם רוחות רפאים. אז אמרתי לו אל תדאג זה לא באמת, אני יראה לך! וניסיתי למשוך לאחד מהם את הבד הלבן אבל הוא התנגד ומישהו מאחור תפס אותי והוציא אותי החוצה, הוא בטח רצה להגן עליי מפניהם, אבל הוא לא הבין שהם רק התחפשו.
לא עברו יותר מעשר שניות ואבא של חזקי כבר היה בחוץ, הוא שאל אותי מה קרה לך והתחלתי להסביר לו שהוא לא צריך לפחד כי הם לא באמת רוחות רפאים, עוד לא סיימתי את המשפט ואז אני רואה את שלושתם יוצאים וקושרים נעליים אמרתי לאבא של חזקי הנה אתה רואה זה לא באמת! ראיתי שהוא חייך ונרגע. אני כל כך שמח שבאתי, מה הם היו עושים בלעדיי?!
