השאלה שלי מתחילה בסיפור.

לפני שנה, בכ"ח באייר, העיר ירושלים חגגה 40 שנה לשחרורה ולאיחודה.מפאת העניין,היה הרבה רעש תקשורתי.:בתקשורת, בעיתונאות,ברדיו באינטרנט הן חיובי והן פחות. הרבה מאותן כתבות ומאמרים אני אספתי.אחד מהם הוא כתבה שפורסמה בעיתון הצופה ונכתבה עי' הרב יעקב אריאל-הרב של רמת גן. הרב יעקב אריאל מדבר על העניין שהציונות הדתית פתחה מלא מסגרות חינוכיות,מפעלים אדירים, הקימה יישובים ביש"ע והתפתחה מאוד.בסוף הוא מדבר על האחריות המוטלת עלינו,ציטוט:..."אחד הלקחים שיש ללמוד מאותם ימים,(כ"ח אייר) הוא כוחו של הליכוד.התלכדות הכוחות של כל הרואים את עצמם שייכים למשולש של העם התורה והארץ.היא חיונית לא רק להמשך קיומו של ציבור ערכי זה,אלא משום שבהיותו "חוט שדרה "של העם כולו,האחריות מוטלת עליו להחזיר את כל העם לשורשיו...".לא מזמן באופן מפתיע ובמידה מסוימת אירוני ביותר,עיתון "הצופה" פרסם כתבה של רב(אני אמנע מלהגיד את שמו) שהוא ידוע בציבור הדתי לאומי.שטען שצריך לפרק את הציונות הדתית. כיוון שיש בו משבר של מנהיגות.אין מנהיגים שמצליחים להעמיד אותו על הרגליים מרוב כל הסגנונות והסוגים בתוך הציבור הדתי לאומי. הוא לא התייחס לשום אחריות שמוטלת עלינו(שלדעתי גוברת בעניין)ומנגד גם לא התייחס לדברים האדירים שקמו בזכותה. הפתיע אותי שעיתון הצופה שבראש הדף הראשון למעלה  כתוב "עיתון הצינות הדתית למעלה מ-70 שנה" פרסמו מאמר שכ"כ נוגד וסותר. אם קראתם עד לכאן-כנראה שאתן ממש מעונינים לדעת את שאלתי. ובכן. האומנם הציונות הדתית במשבר מנהיגות? איך קמים מזה?- האם צריך לקום?...מהי דעתכם??