(המשך לנושא האשכול) אדאלוגיה, התנהלותה של הממשלה ושלנו,וערכים.
במחסום ליד שכם-חייל צה"ל איבד היום את ראייתו כיון שפלסטינית שפכה עליו חומצה. ברור באופן חד משמעי שיש כאן מלחמה ארוכת טווח שעוד נמשכת. לכאורה,המקרה הזה הוא יחסית פשוט ולא רציני. אבל כשדברים כאלו מצטברים -זה מביא אותי לשאלה מה אנחנו עושים עם זה?שלא לדבר על נשות ווצ' שמביאות לכולם שם(בשכם) ובכלל גיבוי. האם ישראל צריכה להגיב על דברים כאלו?! מבחינת האידאל? מבחינה אסטרטגית? או שעכשיו מתרכזים בהתפטרותו של אולמרט,\ציפי ליבני, \בחירות\, קדימה\ גלעד שליט וכד'. ונותנים לזה להשכח מסדר היום,ועוד יותר שוכחים ערכי נורמה - כחברה בעלת ערכים שאמורה להיות מתוקנת. הדבר בגודלו הוא קטן. אך הוא בוחן אותנו מבחינה אידאלית ואסטרטגית. מה מכעיס אותנו עד כדי תגובת צה"ל בנידון?או עד כמה אפשר לשמור על הדבר ב'אש קטנה'. איפה עובר הגבול?ועוד נקודה. מבחינתנו-מה קורה.? מה אנחנו עושים עם המידע הזה?-(במקרה הטוב-שאנחנו מודעים אליו.) עוצרים לרגע מתחרות הטריאטלון שאנחנו מתחרים עם עצמנו בחיים -וחושבים. או ממשיכים הלאה כי צריך או כי פשוט אין לנו כוח להתעכב על דברים מהסוג הנ"ל.
-כי בתור 'אחד העם' קשה לי לדעת שדבר כזה קורה,והממשלה מתרכזת בעצמה,בהתחכמויות ובתככים(שמ-נוגד לכל מה שאנחנו שואפים בחיינו!-כדרך אגב.)ומנגד אנחנו מעוניינים לדעת מי ניצח אתמול בכדורגל. או לחילופין,מה היה הדבר המסעיר ביותר אתמול שקרה ב'אח הגדול'.
אותו חייל צה"ל שאיבד את הראייה שלו אולי יקבל ברבות הימים ציון לשבח מהצבא\ מהממשלה שתתחיל פתאום להזכר בו.ומאתנו?- אי מודעות,-וגם אם יש מודעות-אז אדישות כליל.ושלא יבלבלו את השכל בקשר לערבות הדדית(!!).