בס"ד

ילד של שבת

מאז גיל 4 אני מגמגם . כשהייתי ילד גמגמתי מאד מאוד. עד כדי כך שלפעמים לא יכולתי ממש לדבר.

יחד עם זאת הייתי ילד מאד נמרץ , המון חברים , ספורטאי מצטיין ותלמיד לא רע... בקיצור- ילד די שמח...

יחד עם זאת –בכל פעם שהיה איזשהו ריב בחבורה , בכל פעם שמישהו רצה לפגוע- תמיד היה את כלי הגמגום. וזה עבד.

תמיד.

בכל אופן – יום אחד, בגיל 6 , חזרתי הביתה כולי בוכה . לא רציתי לדבר עם אף אחד. רק בכיתי . בערב, אבא שלי חזר מהעבודה. אמא שלי סיפרה לו שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד . הוא נכנס אלי לחדר ושאל מה קרה . לא עניתי. הוא המשיך. לא עניתי. בסוף אמרתי לו שאני שונא את אלוקים ...

אני חושב שהוא לקח את זה קצת קשה.

בבוקר אבא שלי העיר אותי עם סיפור:

למעלה בשמיים יש מפעל ענק של תינוקות . כל המלאכים עובדים בקצב מסחרר, סביב השעון , ומיצרים תינוקות לכל העולם . הלחץ בעבודה מטורף. יש להם הזמנות מסין, מיפן, אמריקה ואירופה , אפריקה ואפילו אוסטרליה וכן , כן ... גם מישראל... בכל אופן העבודה רבה, הזמן קצר, והכל חייב להיות מדויק. למלאכים יש מתכונים מיוחדים ליצירה של כל סוג וסוג שלי ילדים . יש חומר שכל , חומר יופי ,חומר גובה. יש חומרים לתכונות טובות, יש חומרים לתכונות רעות . הכל מדויק . יש מכונות ענקיות ממש בגודל של כל החדר . המלאכים עובדים קשה כל יום, מבוקר ועד ערב .  כמעט בלי הפסקות .

ישנים במשמרות, אוכלים בעמידה. כל השבוע.

ואז..ביום שישי... קצת לפני הצהריים ... נשמע בשמיים קול צלצול עדין. המלאכים מכבים את מכונות יצור הילדים , מכבים את האור במפעל התינוקות , והולכים להתארגן לקראת השבת . כל מלאך מתקלח במקלחת חמה. ואח"כ כולם הולכים לישון שנת צהרים . לקראת ארוחת השבת לובשים המלאכים כנפיים חגיגיות. הילה מיוחדת לשבת , בגדים לבנים , את הארוחה מכין אלוקים , והיא מלאת כל טוב , אוכל ושתייה .

המלאכים מספרים סיפורים . אלוקים גם. כולם שרים , רוקדים ונרגעים. אח"כ כולם הולכים לישון- כולם הרי עייפים משבוע העבודה בקשה.. בבוקר , כולם ישנים . אבל מי לא עייף ? נכון – אלוקים, אבל גם אלוקים לא עובד בשבת... הוא לא עושה גשם וגם לא עושה שמש, לא עושה שלום וגם לא מלחמות . הוא לא מחליט החלטות ולא מכנס ישיבות ... הכל עובד בצורה אוטומטית.. אז הוא משעמם לו... אז אלוקים מתגנב , בלי שאף אחד ישים לב , למפעל התינוקות. הוא אוסף שאריות חומרי ילד מכל השולחנות . הולך לו לשולחן צדדי, ומכין לו ילד לבד. וכשאלוקים עושה משהו – הוא עושה אותו הכי טוב שאפשר , בלי מתכון בלי תוכניות .. ומכל הלב.. אז הוא שם יותר חומר שכל , יותר חומר אופי , ויותר חומר יופי ...  הוא שם רק תכונות טובת ... ואז – אלוקים מבין שהוא עשה ילד מושלם מדי . והוא הרי לא יכול לשלוח לעולם ילד משולם, כי כולם ידעו מיד שאת הילד הזה עשה אלוקים . אז הוא עשה בילד פגם קטנטן, לא חשוב, זניח... ילד אחד הוא עושה קצת צולע, וילד אחר הוא עושה קצת פוזל, אחר קצת שמנמן , ילד רגיש מדי . וכן- ילד אחד הוא עושה קצת מגמגם...לילדים האלה קוראים ילדים של שבת . ואתה... אתה ילד כזה ... ילד של שבת.

שבת שלום

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה.