להפיץ כמה שניתן-הגיע הזמן להציל את פולארד!!!עזרא - ארכיון
בע"ה תשרי תשס"ט      לאחינו בני הישיבות ובנות האולפנות,

לא צריך להכביר במילים על פועלו הרב של יהונתן פולארד למען ביטחונה של מדינת ישראל. שאלות בלתי פתורות רבות מספור קיימות סביב הנושא, שאלות קשות בנוגע לתפקודה של ישראל לאורך השנים בנסיונות, או אי-הניסיונות, לשחררו וכיסוי המחדלים בפרשה, אולם דבר אחד ברור- אח שלנו יושב בכלא במדינה ידידותית על כך שהציל את עמו מסכנה שוות ערך לסכנת הגרעין האירני, כלומר השמדה טוטאלית של ישראל ח"ו.

ניתן לבזבז זמן בחיפוש אחר האשמים בבגידה בסוכן של המדינה, אולם זה לא יקדם את שחרורו.

אבל מה כל זה נוגע אלינו?

בעוד כחודשיים אמור נשיא ארצות הברית, גור'ג בוש, לסיים את כהונתו בבית הלבן. מסורת ידועה בארה"ב שלקראת סיום כהונתו, הנשיא משחרר אסירים בלי לבדוק בציציותיהם, ולכן יש סיכוי, היום יותר מתמיד, שפולארד יקבל חנינה. לחוות הדעת הללו הצטרפו אישים בכירים בעבר בממשל האמריקאי (למשל ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי ושליח ארה"ב לאזור דניס רוס), שאמרו שיהונתן ריצה כבר את עונשו מעל ומעבר, והגיע הזמן לשחררו. כדאי להזכיר, שיהונתן יושב כבר 23 שנים בכלא ובח' כסלו הוא יתחיל את שנתו ה-24 שם, מתוך מאסר עולם בלתי קצוב כלומר עד המוות, כאשר הסיכוי היחיד שלו להשתחרר הוא חנינה מהנשיא.

אין צורך להאריך בחובה ומצוה שיש על כל אחד ואחד מאיתנו לפעול ככל יכולתו למען פדיון שבויים, כדברי הרמב"ם: (מתנות עניים, פרק ח' הלכה י')

"פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה מזו..".

הבעיה היא, שייתכן שהתעייפנו, אולם כעת אנו עומדים לפני הזמן הקריטי ביותר להצלת יהונתן.

כיוון שמדובר בזמן קצר יחסית – חודשיים בסך הכל – כולנו חייבים להתגייס בדחיפות לפעילות למען שחרורו ו'להבעיר את השטח', כמו שהציבור הדתי יודע לעשות כשהוא באמת רוצה.

לדוגמא- אם הסטיקר "רוצים את יהונתן בבית" יודבק על רבע מליון מכוניות בישראל, הממשלה לא תוכל להישאר באטימותה ותהיה חייבת לפעול. אם נצליח בחודשיים הקרובים להעלות את דרישת שחרורו של יהונתן לסדר היום הציבורי בישראל, יש סיכוי שבע"ה יהונתן יהיה כאן עמנו.

אבל כל זה תלוי בנו, בהתגייסות של כל אחד מאיתנו לפעול למענו, ובעצם למען הערבות ההדדית שמחזיקה את עם ישראל מדורי דורות. וכאן אנו רוצים לזרוק אליכם את הגלגל, כשנעלה לשמים אחרי מאה ועשרים, האם נוכל לומר לקב"ה עשינו כל מה שיכולנו כדי להציל את יונתן? נוכל להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה? האם נהיה נקיים מה' ומישראל? או שמא ריבונו של עולם יתבע כל אחד מאיתנו על שהעלמנו עינינו מפדיון שבויים? תמיד אומרים שבטוח 'מישהו כבר יעשה את זה', אבל האמת שאין מישהו כזה. זה תלוי בנו ורק בנו, אם אנחנו נפעל ונשקיע מזמננו, בעיקר בחופשת סוכות המתקרבת, בע"ה יהונתן יהיה כאן איתנו.

לשם כך הוכנה תוכנית פעולה, ובה אנו קרואים להשתתף, במיוחד בזמן הקרוב. הצעתנו:

1)      להקים מיידית בכל ישיבה/מדרשה/אולפנא – מחל"פ – מטה חירום להצלת פולארד, לתיאום הפעולות בזמן הקרוב.

2)      איש קשר של הישיבה/אולפנא/מדרשה/מכינה וכו' – שיקבל את תוכנית הפעולה המלאה, ויהיה בקשר לגבי הביצוע. (התוכנית מתייחסת לפעילות שלא פוגעת בלימודים).

3)      ליצור קשר דחוף בנושא עם לילך lilach_amrusi@walla.co.il

או נתנאל mna1234@gmail.com

 

 

 

 

קיבלתי את זה באיימל מבנדוד שלי [נתנאל] וזה ממש חשוב אז כדאי שנקח לצומת לבנו!!ו

תדפיסו את זה ותביאו לרב שלכם\למורה שלכם!!!עזרא - ארכיוןאחרונה
ועוד פורום כפול!מקפיצים נטושים
ואיפה ע"ל ?טויוטה
וואו, שאלה לא מעניינת, אין צורך לשאול אותה בכל מקומקפיצים נטושים

ם

במחשבה שניה אתה צודקטויוטה

באמת לא מעניין לעקוב אחרי ההקפצות שלך...

זה גם נכוןמקפיצים נטושיםאחרונה

זו בעיה שלך....

..שנהב

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

..שנהב

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

..שנהב
תודה ה׳. אבל כל הכאב ראש הזה לא בשבילי.
..שנהב
ניסים קורים. אנחנו נס.
..שנהב
יכול להיות שאני קצת על הרצף?
..שנהב

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה. 

..שנהב
לא יכולה לסבול אנשים רגשנים. יש בי זלזול כל כך עמוק כלפיהם.

אולי יעניין אותך