בעזרתו^
אנשים!! מה שלומכם???
<הפורום שומם כי כולם עסוקים ורק אני משועממת למרות שיש מה לעשות..>
הבאתי קטע מחברים מקשיבים...
---
עוד חמש שנים של חיים בשקר, ואז זה נגמר. נדמה כאילו אני סופרת את הימים עד לרגע שבו אוכל לחזור ולהיות "אני" האמיתי שלי, לנהוג לפי המחשבות והעקרונות שלי.
אני לא מאמינה בה'. מעולם לא האמנתי, אני חושבת. היתה רק פעם אחת, שבה הבטחתי שאם זה יתגשם, אני אדע שהוא אמיתי, ואני אאמין, כמו בכל דבר- בכל הנשמה שלי.
זה לא התגשם. סבא שלי לא החלים מהסרטן, והאמונה שלי, שהיתה חלשה גם ככה, התפוררה ומתה יחד איתו, כשכל כף אדמה מנתקת כל שמץ של חרטה על הצעד הזה.
במחשבה שניה, אולי אני כן מאמינה. אין לי שום בעיה להסכים עם העובדה שמישהו ברא את העולם. אוקי, אז מישהו ברא אותו. מה הקשר שלי לכל העסק??
הנצרות והאסלאם, כולם מאמינים במישהו וכולם בטוחים שכל השאר טועים. מאיפה לנו הידיעה הבטוחה שדווקא אנחנו הם אלה שצודקים?
ונגיד, רק נגיד, שאנחנו איכשהו הם אלה שצודקים. נגיד שהאל הזה שלכם הוא האל האמיתי. אז הוא ברא עולם. אז מה?!
הוא ברא אותי, בעייתו. שיסתדר עם העובדה המצערת, ולא יטיל עליי לשרת אותו. אם לשם כך בראו אותי- בשביל להודות כל הזמן, לומר שאני עפר ואפר לעומתו- אני מוותרת על החיים האלה. קח אותם ממני. אינני מעונינת בהם. אני לא חושבת שאני צריכה להודות כל הזמן על כך שנבראתי. החיים שלי לא עד כדי כך טובים, ואני לא עד כדי כך נהנית מהם כדי שאודה בכל רגע.
אני רוצה חיים בלי איסורים חסרי טעם ומיגבלויות מוזרות. אני רוצה לעשות את מה שאני רוצה, לממש את עצמי עד הסוף. ללכת עד קצה העולם ולקטוף את הירח, בלי לומר שכל זה היה רק בזכותו.
אני לא רוצה לדעת. אני לא שואפת להאמין. אני לא רוצה תשובות לשאלות שאין לי. טוב, אז כן, אני רוצה לקבור את הראש עמוק באדמה ולחיות חיים שלמים בלי מה שאתם קוראים לו "האמת".
אני רוצה להיות אני, לחיות על פי העקרונות שלי, המחשבות שלי, הרצונות שלי. אני רוצה להיות חופשייה.
מה דעתכם? איך הייתם עונים לכזאת שאלה??