"אנחנו יכולים אנחנו חייבים" לאחר 24 שנים של העלמת עין, נטישה ואי נטילת אחריות הגיע שעת האפס.שבועים לפני יציאת הנשיא בוש מתפקידו והאפשרות לחנינה, אנו חייבים לקרוא בקול אחד וברור כלפי ראשי הממשל בישראל,בארצות הברית ובעולם כולו"יהונתן אחינו אתה". לא נוותר עליו ולא נברח מהחוב הגדול שכולנו חייבים לו.  

בליל עשרה בטבת,   נסיר את המצור מעל אחינו יהונתן. נבוא כולנו לעצרת של 24 שעות לתפילה, צעקה ודרישה,משעה 18:00 ביום שני בערב עד השעה 18:00 ביום שלישי בערב,  לעצרת מתמשכת שתתקיים בגן העצמאות, מול הקונסוליה האמריקאית, עם לינה במקום. עצרת מרכזית עם רבנים ואישי ציבור תתקיים בשעה 15:00, ביום שלישי י' טבת ,עם מנחה בסיום העצרת.

מי שיכול\יכולה להפיץ בישיבות או באולפנות שיפיץ כווווולם באים זה חובה עלינו בתור יהודים נא לפנות לראשי הישיבות והאולפנות שיוציאו תלמידים ואוטובוסים. שכוייח

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה.