גלעד שליט עדין ח-י !!!

קוראים יקרים,

אנא-עצרו את העיסוקים שלכם לרגע, והקדישו למכתב זה כמה דקות...

גם אם קראתם מיליון כאלו-מדובר פה בעניין של חיים ומוות!!

גלעד שליט יושב כבר למעלה משנתיים בשבי!!

אנחנו לא יודעים איפה הוא.

אנחנו לא יודעים אם הוא בסדר.

אנחנו לא יודעים אם הוא בריא.

אנחנו לא יודעים אם הוא פצוע.

אנחנו לא יודעים איפה הוא יושב.

אנחנו לא יודעים מה הוא אוכל.

אנחנו לא יודעים אם בכלל מטפלים בו.

אנחנו לא יודעים אם מצווים עליו לעשות דברים.

אנחנו לא יודעים אם כואב לו.

אנחנו לא יודעים איך הוא מרגיש.

אבל יש הרבה דברים שאנחנו כן יודעים!

אנחנו יודעים שהוא יושב שם, באיזה בור או מקום חשוך, סובל, ואולי לא מודע למה שקורה.

אנחנו יודעים שהוא נמצא שם, חי וקיים.

ועוד דבר קטן,

אנחנו יודעים שצריך להציל אותו מהר ככל האפשר!!!!!

אנחנו יודעים שאנחנו רוצים אותו בחזרה על הרגליים, חי ונושם, ולא בחזרה בתוך ארון!!!!

אנחנו יודעים שאנחנו רוצים אותו עכשיו, ושלא יעלה בגורלו מה שקרה לאודי ולאלדד!

אנחנו יודעים שצריך להציל אותו מהמקום שהוא יושב בו עכשיו!

אנחנו יודעים.

ואם הממשלה לא תעשה משהו עכשיו-הכל יכול להיות גרוע יותר!!!

לא רוצים עוד יום אבל, לא רוצים עוד יום זיכרון, לא רוצים עוד דמעות!!

רוצים את גלעד שליט בחזרה הביתה!

הפיצו מכתב זה לכל מי שאתם יכולים, במייל, באייסיקיו, בפורומים או בכל מקום אחר כדי שתהיה מודעות לכמה שיותר אנשים במדינה! שתהיה מודעות לכך שגלעד שליט יושב כבר למעלה משנתיים בשבי!!!

אולי אתם חושבים עכשיו שזה לא יעזור ושאין טעם- אבל אנחנו חייבים להגביר את המודעות לכמה שיותר אנשים, ולהאמין שגלעד יחזור!

חייבים לעשות משהו עכשיו-לפני שיקרה עוד אסון שנצטער עליו מאוחר יותר!!

זה אולי נראה עוד מכתב פשוט,

!!!!!!!!!!!!!! אבל-אנא, עשו זאת בשביל גלעד ומשפחתו

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה.