תקראו עד הסוף גם אם זה ארוך...
הסיטואציה- הלוויה.
המדבר/זועק- חבר/אח/קרוב/מכר/מורה ועוד כמה..
השורה:"למה דווקא הוא? למה תמיד לוקחים את ההכי טובים?"
וההספד שנאמר אי-שם בתוך בליל האנשים-
"____, אהובי,
היית אדם מדהים, נתת את עצמך לכל מי שרק ביקש, וככה, הלכת מאיתנו,
בלי שהספקנו לומר לך כמה אנחנו אוהבים אותך, כמה אנחנו מעריכים אותך וכמה אנחנו רואים בך את המודל לחיקוי שלנו..."
--------
"ריבונו של עולם, תן בי הכוח ללמוד להעריך כל אדם על הטוב שבו.
תן בי את הזכות להכיר אותו לפני שחס-וחלילה יקרה משהו רע.
טבע בי, אלוקי, את התכונה למצוא את הטוב שבאדם."
אנחנו קמים בבוקר, מנהלים אורח חיים רגיל, שגרתי ומסביבנו המון אנשים.
יוצאים לטייל ברחובות ארצנו ונפגשים בשיר הבא, פשוט כמשמעו-
"תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אנשים טובים יודעים את הדרך
ואיתם אפשר לצעוד
איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה
איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה
ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה
ומאז אני בדרך שרה במקומה
אנשים טובים...
איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר
איש אחר יצמיח יער במורדות ההר
ואישה טובה אחרת, אם יהיה קשה
רק תצביע אל האופק ותבטיח ש -
אנשים טובים..." [נעמי שמר]
ואני שואלת את עצמי, אם השיר הזה, כידוע לכולנו מתקיים יום-יום במדינת ישראל-
למה כל פעם כשנפטר ל"ע אי-מי ממכרינו אנחנו שואלים 'למה דווקא הוא?! למה תמיד את ההכי טובים?!'
למה, למה אנחנו לא אומרים לו עוד בחייו כמה טוב הוא, כמה אנחנו מעריכים אותו ועוד כמה..
שהרי, ידוע בוודאות שזהמה שימריץ אותו לעשות עוד ועוד, לפעול ולהמשיך במעשיו!
ישנן שורות נוספות שחוזרת אי-שם במעמקי הטקסים העצובים כל-כך-
"חבל, חבל שלא ידעתי שהוא ____" / "לא הערכתי אותו מספיק" / "אף-פעם לא חשבתי שהוא ______"
אלה, נאמרים כמובן אחרי ששלל המספידים אמרו את דבריהם.
ובדיוק לזה אני עונה-
"ת-פ-ק-ח-ו א-ת ה-ע-י-נ-י-י-ם ת-ס-ת-כ-ל-ו ס-ב-י-ב"
חברים,
בינינו נמצאים אנשים מדהימים, מהממים, שיש בהם כל-כך הרבה!
תסתכלו מסביב, תחפשו אותם, תאמרו מילה-שתיים טובות ותצטרפו אליהם למעגל העשייה.
זה לא יזיק,
ואז, אחרי שיגיעזמנם בעה"י-ב120, כשנשמתם תעלה לגנזי מרומים, לא תצטערו ותאמרו 'חבל, פספסתי את הרכבת'
אלא תדעו לכם-לעצמכם, שעשיתם את הנכון.
שחיפשתם, מצאתם, הערכתם והושטתם יד לעזרה.
בבקשה ממכם!
שלא תגידו לעולם את המשפטים המוכרים ההם!
שתדעו, שהאנשים הטובים לא נהיים טובים רק אחרי שהם הולכים באורח פתע שכזה, הם היו טובים גם קודם, בחייהם.
העניין הוא- שפיספסנו.לא הספקנו.
והיחידים שאכלו אותה בכל הסיפור- זה אנחנו. כי הייתה לנו הדמנות מדהימה להכיר מישהו ופספסנו!
עם הרבה הערכה והערצה-
אנוכי.
ו- שיהיה ב"הצלחה!
(מי שהייתה השבת.. זה מה שהקראתי לכן...=))