אז ככה:
לכל פועל יש בניין, נכון? ולכל שם עצם יש משקל.
דגש חזק תבניתי- זה דגש באות, והוא בא כי הוא כבר מובנה במילה. בפעלים שהם מבניינים פיעל פועל והתפעל- יש ד.ג.ת (זה הראשי תיבות של דגש חזק תבניתי) כי הדגש מובנה כבר בבנין- בע' הפועל, באות השנייה של הפועל.
אותו דבר בשם עצם- נניח קחי את המילה תלמיד. זה ממשקל תקטיל. נניח והיה דגש בט' של המשקל תקטיל- אז גם באות מ'- האות השניה של השורוש של המילה תלמיד היה ד.ג.ת, כי הוא מובנה.
לעומת זאת ד.ג.מ- דגש חזק משלים, הוא בא כדי להשלים משו. לדוגמא כשתלמדי בעתיד גזרת חפ"נ, או חפי"צ, או נלי/ל"ה, אז יהיה דגש חזק משלים, כי נפלה אות, והוא בא כאילו בכדי "לצ'פר" את האות שאחריה, ולהזכיר לנו שנפלה אות.
לדוג' המילה הכיר- מהבניין הפעיל. זה היה אמור להיות הנכיר- אבל בגלל שיש שווא בנ' היא נופלת (זה לא חשוב לך כרגע, בטח לא למדת אתזה) ולכן האות כ' תקבל דגש חזק משלים- משלים את האות נ' כדי להזכיר לנו שהיתה אמורה להיות שם נ'.
מקווה שעזרתי.. אם את לא מבינה, תשאלי שוב (:
