בנוסף לכל הנטיעות, הפירות, השירים והדברים המוכרים של ט"ו בשבט באו לא נשכח שיש גם צד יותר עמוק לכל היום הזה...
תקראו למרות שזה קצת ארוך!=)
* * * * * *
עוד מעט קט יגיע היום הגדול- ראש השנה לאילנות!!
ובעצם, מה כל כך גדול ביום הזה? מה מיוחד כל כך? אוכלים תפוח בדבש?
חודש שבט בכלל, וביום ט"ו בשבט בפרט, אנו מציינים את פריחת האילנות, את הצמיחה המחודשת של הטבע והבריאה.
זהו היום בו אנו מתבוננים על פלאי האילן והטבע. זהו יום שמח. לא אומרים בו תחנון, יש הנוהגים ללבוש לבן. המנהג הנפוץ ביותר ביום זה הוא אכילת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
ומעבר לכל זה, האם ליום זה יש משמעות נוספת עלינו? מה אפשר ללמוד מכל זה על החיים שלנו? אם בכלל...
בפרשת כי תצא כתוב- "כי האדם עץ השדה".
איך? ובמה זה מתבטא? באיזה אופן? כיצד?
כולנו נסכים על כך שהאפיון הכי בולט אצל האילנות הוא הצמיחה.
תמיד בצמיחה, בגדילה, בשאיפה למעלה, בהתחדשות.
האילן שואף לגובה, שואף לפירות.
כך גם נשמת האדם.
שואפת תמיד לצמוח, לעלות ולפרוח.
הרב קוק כותב באורות התשובה- "שאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא". (אורות התשובה ו' א').
המציאות כולה, ובפרט האדם, שואף תמיד אל הטוב, אל התיקון וזיכוך.
כל אדם שואף להיות יותר טוב, יותר שמח, יותר בריא, יותר שלם ומתוקן.
אבל איך? איך העץ צומח? ואיך האדם?
כידוע, העצים צומחים בעיקר על ידי המים.
ואמרו רבותינו- "אין מים אלא תורה".
כלומר, בכדי שהאילנות וגם בכדי שאנו, בני האדם נצליח לצמוח ולפרוח, אנו זקוקים למים.
אנו זקוקים- לתורה.
"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"- התורה היא עץ החיים שלנו.
היא המים המחיים אותנו, היא החיות, המשמעות- היא החיים והיא האושר.
אך מים לבד זה לא מספיק. לא מספיק רק להשקות, צריך גם לקצץ, לדשן, לרסס.
לקצץ את הקוצים מעכבים, לדשן עם החומרים המקדמים ולרסס את האויבים, את התולעים... (שבפנים כמובן...) בכדי שהעץ יפרח כראוי חייבים להשקיע בו, לטפח, לא לזנוח.
כך גם אצל האדם. בכדי שהאדם יפרח ויצמח חייבים להשקיע ולטפח, לקצץ ולרסס. כל הזמן.
להשקיע זמן של מחשבה על עצמי, על דרכי, על מטרתי, על רצונותיי. להשקיע זמן של לימוד. לטפח את השמחה, את החסד ואת הטוב. לקצץ כמה שאפשר את הקנאה, הכעס, העצבות..
ולרסס את היצר הרע המנסה להפיל, המנסה להכניס בנו תולעים, בלבולים חלילה.
אנו כל הזמן בהשקעה, בתשומת לב, בשאיפה. מתוך שמחה.
ועוד יותר מכך, העץ מאופיין בשורשים.
את כל חיותו הוא מקבל מהשורש. בלי שורש, אין סיכוי.
ייתכן ויהיה אילן שמבחוץ יראה יפה ופרחוני, אך מבפנים שורשים דקים וחלשים.
וברגע שתבוא רוח חזקה, הרי הוא נופל ונשבר... כל היופי אבד.
ויש עץ אחר, שמבחוץ אינו יפה כל כך, אך שום רוח לא תפיל אותו. יש לו שורשים עמוקים ויציבים.
וזה העיקר. מה שיש מבפנים. השורש הוא המחזיק אותנו בזמן הרוח והסערה. השורש.
השורשים הם המשמעותיים. החוזק הפנימי, השאיפה העמוקה ולא רק החיצוניות.
האמת של כל אדם צריכה לבוא מבפנים, מהשורש. השורש הוא זה המחזיק אותנו. הוא המחייה.
אך גם השורש צריך מים. גם השורש צריך לשאוב כוח.
לכולנו יש שורשים עמוקים, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב.
אך גם את החיבור לשורש צריך לחדש.
העובדה שיש לנו שורשים אינה מספיקה. צריך גם לזכור את השורש הזה. להיות מחוברים אליו.
לא להתנתק מהשורש. לזכור. לא לשכוח מאין באנו, לא לשכוח מאיפה אנו יונקים. מהיכן מגיעה החיות.
להתחבר לשורשים.
ועוד משהו. העץ מלמד אותנו עיקר חשוב באמונה. להאמין בתהליכים.
כל עץ שואף שיהיו לו פרות, כל עץ רוצה לצמוח ולעלות. אך זה לוקח זמן. סבלנות.
מהרגע שהאילן נטע באדמה עד שאפשר ליהנות ממנו לוקח לפחות 3 שנים.
כל שינוי לוקח זמן, כל התקדמות היא תהליך.
העיקר להיות בשאיפה. אך בסבלנות. אנו רוצים לראות את הפירות, אנו רוצים לראות תוצאות, אך העץ מלמד אותנו- סבלנות. שינוי אמיתי, פנימי, לוקח זמן. וצריך אמונה.
להאמין שהפרות יבואו. אבל בזמן הנכון. לא להתייאש. להמשיך להשקות, לטפח, לצמוח.
להאמין.
יחד עם כל זה ידוע שלכל אילן כמעט, יש עוד תקופה משמעותית בהתפתחותו.
תקופת השלכת.
כל העלים נושרים, נובלים. הכל מתייבש.
ומה אז? מה קורה? האם הכל נהרס? ההשקעה הייתה לשווא?
לא ולא. גם השלכת באה בשביל ההתחדשות. בשביל הפריחה המחודשת.
וכך גם אצלנו. ישנם תקופות שאנו חשים כי אנו פורחים, צומחים, זורחים ומתקדמים.
ויש תקופות שאנו מרגישים בנשירה. בדעיכה. נראה, חלילה, שכל ההשקעה הייתה לשווא.
אך לא כך הוא.
אנו מאמינים שגם תקופות הנשירה אלו באות בשביל הפריחה.
הקמילה היא עבור הצמיחה. כל ירידה באה בשביל העלייה המחודשת.
לכן, לא נתייאש מהירידות, אלא נתחזק, נאגור כוח ונתחיל שוב מחדש!
נשמת האדם תמיד שואפת למעלה. תמיד שואפת לצמוח, לתקן לזכך עוד ועוד.
ולכן, דווקא עכשיו, בחודש שבט, זהו הזמן הטוב ביותר בכדי לבחון שוב את הצמיחה שלנו.
באיזה כיוון אנו צומחים? ולאן אנו שואפים להגיע? מהם השורשים שלנו? והאם אנו משקים? מטפחים? מרססים? מה אנו עושים בכדי לקדם, לשפר, ליישר את הצמיחה?
חודש שבט הוא חודש של התחדשות.
בואו נתחדש גם אנחנו. נתרענן, נתקדם, נצמח, ונפרח.
ובפעם הבאה שנעמוד ליד אילן פורח ניזכר בכל התכונות הרבות ששואפים אנו ללמוד ממנו...
)