יש תפילת שבת ב-5 ורבע
ומסדר ברבע ל-5
נשמח לראות את כווווווווווווווולן! יאללה נחליאל נראה לכולם מי אנחנו!!
שבת שלום!
חולעליכן!
נשיקות...
יש תפילת שבת ב-5 ורבע
ומסדר ברבע ל-5
נשמח לראות את כווווווווווווווולן! יאללה נחליאל נראה לכולם מי אנחנו!!
שבת שלום!
חולעליכן!
נשיקות...
טוב, טכנית גם אני עשיתי את זה אבל לא ביום אחד...
א. שאני צריך לעזוב את הטלפון🫥
ב. שערוץ 7 היה בעבר הרבה יותר פעיל מהיום
ג. שאנשים פה פורקים את חייהם בצורה לא נורמלי ואני לא מבין למה, תכתבו לעצמכם בווטסאפ, או על דף
ד. שאני מתאים להיות פסיכולוג אבל לא באלי להיות אחד😐
ה. כנראה עוד כמה דברים שאין לי כוח לזכור או שאני לא אכתוב כי אני לא פורק פה את חיי😀
אבל את בהחלט יותר ותיקה...
יש לך רעיונות?
אחר כך שרשורים בתדירות כלשהי עם שאלות מעניינות, כמו מי ער בצמ"ע אבל שקשור למוסיקה, ולעודד להעלות קטעי מוסיקה שמנגנים או מלחינים
וגם הייתי מוסיפה מידע בשרשורים, על תולדות המוסיקה, מוסיקאים ידועים ולמה הם ידועים וכו'
איך את רוצה שנחלק את העבודה ביננו?
תרצי לבקש ממשה שיקדם אותנו כמנהלים בפורום שם?
אכפת לך אם לעבור לדבר במסרים או בש"א?
רק דבר אחד לא מובן לי (אני אדם שדי חולה סדר, ולא אוהב שיש דברים מיותרים במקומות שלא צריכים אותם אז - ) מה הקטע של האנשים עם ההגדרה "משתמש" כשנכנסים ל'ניהול פורום' שם? אצלי בפרוזה אין בכלל כאלה.. יכול להיות שזה פורום סגור עקרונית?
ריח טוב של מרחקים/זלדה;
"
משהו בתוכי
הוציא את ראשו מן הים
מתגעגע לקיום במילים.
עומדת אני כאותו קבצן
ועל לוח ליבי שיר
שמספר לכל עובר ושב
לכל רץ
על מחוזות כמוסים שבלב-
איזה טרוף
איזו בושה
להוביל זרים לשם.
גם השיר מבקש את נפשו למות,
כי עצים ואבנים נגעו בלא עדינות
בניגון.
השיר שעל לוח ליבי
עושה לי סימנים
שהשקיעה זרקה לו
טיפת זהב
כדי שאחזור ואשמח
אחזור ואשמח
בגשם שירד ביום שמש.
השיר לוחש אל נפשי:
אל תברחי,
אני שומע את צעדי ידידי.
מסוף העולם עד סופו
נודדים שירים
של כל עם ולשון
באים משלים ואותות,
ריח טוב של מרחקים
נודף מהם
אם לא נגעו בדרכם
בבאשת המים העומדים
או בדם.
אך יפה מכל השירים
הפרוכת הלבנה
שרקום עליה בחוט לבן:
לך דומיה תהילה
"
(זה יפה, המילים,
(לא רק של זלדה)
מרפא ומנחם
תודה
ו, סליחה
("הכאב שבתוכי
הוא רק מפני שלא מצאתי את דרכי,
...")
("כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון, בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה, עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה..." (הרב, קובץ ח' פסקה קמ"ט)
קצת שבור
הילד
ולא יודע איך קרה
הגיע דווקא כשנשבר
(יש קדושה שהיא מחרבת
ובאמת
בעולם שהוא פנימי ואמיתי
החיים הולכים ונבנים
דווקא מאותה קדושה מחרבת)
(למרות ש, קצת קשה להבין שזו קדושה
כשעומדים מול המדבר)
הלב
צריך כלים
בשביל להקשיב לשירה
שירתם הטהורה של הציפורים
ורצה הילד
לתקן קצת את הכלים
שיוכל להקשיב
ולשמוע
ולהבין אולי קצת.
לא סותם אוזניו
מכין ליבו
ומקשיב
מטה אוזניו
לא-לוקיו
מפחד
אבל כוסף
שהשירה תציף את ליבו
ונזכר, ש,
גם מאחורי הדברים הקשים
העוברים
הוא עומד
הילד בוחר ללכת
אבל לא כנגד הציפורים
א-לא איתן
ותמיד נושא מבטו לשמיים. (משתדל,)
ורוצה לכתוב,
מילים
שלא מצליח
אז אולי, לשמוע מעט מאותן מילים אפשר,
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי![]()
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'
לבי ובשרי ירננו א-ל א-ל־חי:
גם צפור מצאה בית
ודרור קן לה
אשר־שתה אפרחי'ה את־מזבחותיך
ה' צבאו-ת מלכי וא-לקי:
..
לניגון קראתי ניגון פליאה
ואפשר ונכתב מגעגוע
וכתבנו בספר
החיים למענך