שנים רבות עברו.

מאז הן הזדקנו.

חלק כבר שכחו אותה.

לאט לאט הן התייבשו. קמלות לאיטן.

כל שביב של חיות לא נותר בהן.

הן שכחו את ייעודן, את עצמן.

ולפתע היא חזרה.

כמו קרן אור מאירה באפלה.

מזכירה נשכחות.

ימים שחלפו ואינם עוד.

הן עמדו שם, עם לסת שמוטה, כבר שכחו את מראה.

ולאט לאט הן התפכחו משיכרון החושים שאחז בהן

וברכו אותה לשלום.  (הסוף...)

זה הזמן לברך אותי לרגל שובי לפורום. כבר שנים שלא הספקתי להיכנס לכאן. רואים שאני חסרה לכן. =)

אגב, ביום שלישי הבעל"ט יש לי יומולדת 18 ! (אהמ אהמ..)

להגשים את החלומות שלכם? לגרום לירידת גשם? לעזור לאנשים להיות שקועים בגשם?

למה כל הפורומים הישנים האלה לא ברורים?

חיפשתי את הספר הזה שלא קראתי מכיתה י"א וחיפשתי סצנה מסויימת ומקומית, כמו שלרוב תופס את תשומת לבי בספרים שאני קורא

פתחתי *בדיוק* בעמוד הנכון