בעקבות רחפנות עד אין קץ לא שמתי לב לפורום המיוחד שנפתח עבורנו.. אז פשוט העתקתי..

אני שמחה לפתוח את האשכול הראשון בעניננו..

אכתוב קודם כל סיכום של הדברים שכבר עשינו (בנקודות) ואח"כ את הדברים שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת עד סוף השבוע..

אז נתחיל: הנושא הנבחר הוא "כלליות, עמ"י, ציונות וכד'.." שש הפעולות הן: סולידריות בשואה (זוכרות מה זה?), יום העצמאות- על מה השמחה ומה הקשר ליום הזיכרון?, ערבות הדדית- עמ"י גוף אחד, ספירת העומר- כבוד בין אדם לאדם (הסיפור עם המקפיא.. חח), יום ירושלים- ירושלים סמל האחדות, ונושא אחרון- ותרנות.

סולידריות בשואה:

מטרה: חיבור לאנשים בשואה ששמרו על צלם אנוש למרות הקשיים.

מהלך רעיוני: הבנה מהו צלם אנוש, מי נקרא אדם והתייחסות היהדות למוסר. למידה על "תורת הגזע" ומה הנאצים ימ"ש ניסו לעשות. חוויה של נתינה ועזרה מתוך דחק.

יום העצמאות:

מטרה: הבנת המהות של יום העצמאות- יציאה מגלות לגאולה בתוך ההיסטוריה של עמ"י עד ימינו.

מהלך רעיוני: לימוד אירועים היסטוריים ע"ג ציר זמן. הבנה ששמחה נובעת ממקום של קושי. חווית השמחה שבהכרזת המדינה לעומת הידיעה הברורה שנכנסים למלחמה עם קישורים למצבנו היום.

ספירת העומר:

מטרה: נתינת כבוד אחת לשניה.

מהלך רעיוני: למידה על ספירת העומר וחשיבה על סיבת מותם של תלמידי ר' עקיבא. הבנה ששם של אדם זהו כבודו והוא משמעותי לאדם. יישום נתינת כבוד לסובבים אותנו.

ערבות הדדית:

מטרה: הבנה שעמ"י הוא אחד ופגיעה של היחיד היא פגיעה כללית.

מהלך רעיוני: השלכה לגוף האדם.

בפורום זה,

בטח איזה פורום בת מצווה

עם פרוייקטים מיוחדים

ונצנצים

והיום

שומם

דממה

דקה

שיהיה לי לעוד כמה שנים כשאני נכנסת לפה בטעות:



חח אז עכשיו את מחוץ לארון, עברת לדירה משלך יש לך עבודה נורמלית, אז עושה כושר כי כיף לך וכשלא כיף לך את נזכרת שיש לך קבוצת חברות שאם לא תשלחי תמונה של לפחות שני אימונים בשבוע הן יעיפו אותך מהקבוצה, ולפעמים אין לך כח להתאמן ואז את רואה תמונה שמישהי שלחה שלה מסריחה אחרי אימון ואת פשוט מקנאה, וגם יש לך קבוצה ואת בפאקינג ליגה, ואולי עוד כמה שנים תהיי בנבחרת אמן אמן אמן, והיום קניתי לי פרחים, ואיזה בחור ובחורה עברו והיא ראתה אותי מחייכת מאוזן לאוזן עם פרחים מדהימים ביד ואמרה לו שהיא רוצה גם, והוא תקע בה פרצוף, אז אמרתי לה "מאמי אף אחד לא יעשה את זה בשבילך, לכי תקני לך פרחים תעשי את עצמך מאושרת" והלכתי..
ואני חושבת שזה מה שאני עושה היום, עושה את עצמי מאושרת, יש לי בגדים יפים ואוכל טעים ואני מטפלת בעצמי ועובדת ומשחקת ומטפחת, ואיזה נעים לי להיות אישה!
וזה לא משהו שהיה פעם, איך הכחשתי את הנשיות שלי, חשבתי שלהיות אישה זה להיות חלשה ולכן אני לא אהיה אישה, אני אהיה גברית כזו שעושה דברים של בנים ויכולה הכל וככה אף אחד לא יפגע בי יותר לעולם, והיום ההבנה שאת יכולה להיות אישה במלא מובן המילה, ולשבת לשסן ריכולים של שלוש שעות עם חברה על כוס יין, ולהרגיש כוסית על חלל ולאהוב קניות, וערב סרט עם גבינות שבחרתי ופירות ויין ואפרול שפיץ, ולהיות חברה של הבנות ולא של הבנים הרד פלאג לעזאזל, ויש לי בגדים יפים מוכנים לרגע שאני באמת ארצה לצאת לליינים ולפגוש בנות ועד אז אני מטפלת בעצמי ועובדת על כל הדברים האלו שיושבים שם, ואני לא יודעת אבל אולי בפעם הבאה שאני אקרא את הדברים האלו אני כבר אהיה בחו"ל רוכבת על סוסים או בתכנית ***** ייעודית ומשם אגיע לליגה, או סתם להג לקנדה..
אבל בטוח שיהיה לי טוב ושמח ושליו 

love you girley ❤️

אני פאקינג ממשיכה, ומילא היה חיבור שמצדיק את כל המאמץ הזה, אבל ליטרלי הכל פח.
אני אשכרה עושה דברים על אוטומט, וזה לא להכין קפה על אוטומט, זה לקום כל בוקר ולהתנהג כמו שדוסית צריכה להתנהג, וזה דבילי ברמות פסיכיות שבאלי לצעוק על עצמי, זה מטומטםםםם!!!!
אני אשכרה חיה בשביל משו שלא קיים בשבילי, כל הציווים האלו נועדו למערכת יחסים Aשל יהודים מאמינים עם אלןוהים, ואני מאמינה שהוא קיים, אבל ביני לבינו אין סט' אחד של חיבור. כלום. פשוט כלום. ואמרו לי התבודדות, וניסיתי. לא עבד. וסיפרתי לחברה, שסיפרה שהיא שצעה את אלוהים כשהיא עשתה אקסטה, ומודה שקינאתי בה, היא אשכרה הרגישה אלוקות! לא ככ אכפת לי הדרך, אני ככ רוצה להרגיש את האלוקות הזו, ומרגיש לי שאני מנותקת, מנותקת מחלקים ככ גדולים בנפש לי, כל הנשיות Aשלי ככ היטשטשה עם הזמן, והזנחתי את הרגישות שלי, למדתי להעריך דברים בראש, ויש לי אחלה ראש ברוך ה', ואני אשכרה אומרת ברוך ה' למרות שבכלל פיכסוש לי איתו, והכל זיפת, ודיי...
כי מבחוץ אני הדוסית המושלמת, וגם מבפנים אני כזו, אני יודעת הלכות יותר טוב מכל מי שסביבי, אני גם עומדת בקריטריו ים, אבל איכססס, כי זה בכלל לא מאהבה, אני לא אוהבת אותו, אני לא מרגישבה שהוא אוהב אותי, אני סתפ מרגישה איה מטורף. אני לא יודעת כלום. והכל כואב לי.ץ ואני מוצ] ת ואני רוצה טוב. ואין לךי טוב כבר תקופה. ובאלי לבכות אבל ךא יותא, והייתי שמחה לטפל בעצמי אלמלא זה היה כולל לפתוח פצעים שאין לי כח להיזכר בהם, והרגש שלי סתום. סתום? הערוץ פשוט לאעובד. מרגיש לי שאני לא מאוזנת, ואין לי מושג איך לאזן, איך להתחבר, איך לאהוב את עצמי ובכלל...
כי איפה אני ואיפה הואר????? 

וואלה פעם ראשונה באיזו מין אגביות נתנו לי תשובה לשאלה שהדהדה בי כבר מאז שנולדתי...
תשובה ששלחה אותי לדייק את עצמי, ומאז אני רק מדיקת ומדייקת ומדייקת, ודיי אין לי כח..
כי הדיוק האחרון הוא פשוט לא. לא ודיי.
ואין לי כח, ובאלי להיזרק, אבל אין מי שיתפוס, אז אני לא נזרקת.
אני עדיין מאופסת, עדיין אסופה, אבל זה קשה, קשה לשמור על עצמי במקום ההוא למשך זמן.
אני מחכה ליום ההוא שאני לא אדפוק חשבון, לאף אחד. גם לא לעצמי.
אתאבד על משהו, וארגיש שעשיתי את הדבר הנכון, זה יהיה מרגש, כי הרבה זמן לא יצא לי להקשיב לאינטואיציה, להסתמך על הרגש, הרבה זמן לא הרגשתי חופשיה ככה...
אולי זו תהיה גאולה, ישמצב שזו תהיה גלות, אבל הגיוני שלמרות הגלות אני ארגיש גאולה...
וואלה אני רוצה להתאבד על זה, זו מסקנה מעניינת כי עד עכשיו לא הייתי בטוחה בכך, אבל וואלה מה יש לי להפסיד? כלומר, אם לא אתאבד על זה אפסיד הרבה. בעיקר יציבות.

וואו, איך באלי שקט, זה משו...
תמיד אני אחזור לאותה נקודה. 
אני רוצה שקט נפשי.
לשם אני חותרת כל החיים שלי, בין אם ידעתי לקרוא לזה כך או לא...
אז עכשיו יש לזה שם, ויש לזה גם שם יותר מדויק, אבל אני לא מעיזה להגיד את זה לעצמי, אז אני אסתום, אבל בלב אני יודעת הכל...
וואו, איך גורמים לזה לקרות????

ניסיון אחרון.
זה אומר שאני נגמרת או שהניסיון נגמר?

היי ילדה, רציתי להגיד לך שאני רואה אותך...
רציתי להגיד לך שאני רואה את כל המאמצים שלך, רציתי להגיד לך שאני רואה עד כמה כואב לך הכישלון. רציתי להגיד לך שאני פשוט מעריכה את כאב מהכישלון, זה מראה שאכפת לך! רציתי להגיד לך שאני מעריכה את הכישלון! כן כן, אני מעריכה כישלון! אני מעריכה את הכישלון כי זה אומר שניסית! ואת יודעת מה? פתאום שמתי לב ששכחתי להגיד לך שאני אוהבת אותך, חשבתי שזה מובן מאליו, פתאום שמתי לב שאת חושבת שאני לא אוהבת אותך, אז היה חשוב לי שתדעי שאת כל חיי, שבשבילך אני חיה...
רציתי להגיד לך שאני רואה שאת מבולבלת, אני רואה שהמוח שלך נראה כמו מערבל בטון, אני רק רוצה שיהיה לך קל. אני יודעת שגם את רוצה, אני ראה שאת ככ רוצה! אז רציתי להגיד לך שגם לי היו תקופות קשות, גם לי היה סמיך, גם אני טבעתי בבוץ של עצמי, היה לי כ"כ מבולבל שלא היה לי אכפת משומדבר, ואני רואה אותי בך, ואני כ"כ מזדהה, וכואב לי עלייך וכואב לי בשבילך, אז אולי אני לא אצליח להגיד את המילים הנכונות- אבל שתדעי שגם זה יעבור. שתדעי שמתישהו את תתאזני. מתישהו תגדלי מתוך הקשיים. את תתבגרי ותראי את עצמך, איך החזקת מעמד בקושי, ותחייכי חיוך גדול, כי למרות שכמעט כמעט התייאשת בסוף הצלחת!! 
רציתי להגיד לך שאל תיבהלי מעצמך, את לא כזו מפחידה, את לא נוראית בכלל, את בסהכ מבולבלת. את לא אשמה. את לא אשמה. לא אשמה בכלל. כשקשה לך את כל מה שאת רואה זה רק את השחור, רואה כמה את רעה, כמה את חוטאת, כמה את לא מקיימת את דברי ה', כמה את פשוט לא מספיק. אבל זה לא נכון!!! כל השחור הזה הוא רק חלק קטן קטן בך, את מלאה בטוב, את מלאה ביופי, את צלם אלוקים!!! אשכרה אלוקים דומה לך!!! אני אוהבת אותך כמו שאת. ואני מאד רוצה שתאהבי את עצמך גם. אני רוצה שתתני אמון ותראי את כל הצדדים היפים שבך. בבקשה תבטיחי לי שכל לילה לפני השינה תגידי לעצמך כמה את טובה, כמה את אור גדול, כמה אור את יוצרת בעולם...
בבקשה?

אוהבת אותך מכל הלב.
כשקשה 

היא רוצה. ככ ככ רוצה. ממש רוצה.
ואוף, היא יכולה. היא יכולה לעשות את מה שהיא רוצה. היא יכולה וזה הופך אותה למשוגעת.
כי היא ככ רוצה וככ יכולה וככ לא יכולה בכלל. ולא משנה מה היא תעשה - היא אצטרך לזרוק את אחד משני הדברים שהכי החשובים לה בחיים בגלל זה. זה כי הם לא מתקיימים ביחד. הם סותרים אחד את השני.
מה לזרוק? מה? לזרוק את עצמה? לזרוק את הדברים הנשגבים ממנה? והכל חשוב. והכל היא רוצה. והכל נכון בעיניה. נכון מזוויות שונות. אבל תמיד נכון. אבל הם לא אוהבים אחד את השני, והיא לא יכולה להעדיף אף אחד. והיא לא יכולה להתעלם מאף אחד.
והיא לא יכולה להתעלם משניהם. והיא לא יכולה לשלב!!! זה בלתי אפשרי!!!!!!!!!! למה ככה? למה? למה?
והעולם הזה טוב, והוא נברא בשבילם, בשבילה. אבל לפעמים היא לא מרגישה ככה.
וכשזה קורה- היא נקרעת.
וכשהיא נקרעת, היא מתבלבלת.
ככה זה להיות מישי שיכולה לעשות הכל. 
היא ככ יכולה שהבעיה היא לא במסוגלות. היא גם לא בהבנת המציאות.
היא פשוט ביכולת לוותר. וזה לא שהיא לא מסוגלת לוותר. היא דווקא ממש מסגולת לוותר.
היא אוהבת שלום והרמוניה. וזה דורש וויתורים משני הצדדים.
אבל אלו שני צדדים בה, וכל יום היא משו אחר, וביום שהיא משו אחר ככ הצד השני מעיר לה, ויש לה נקיפות מצפון.
וביום שהיא דווקא סתם משו אחר, בלי ככ, הצד שהוא כן ככ פשוט מרביץ לה. 
למה את לא נאמנה לי? למה את לא נאמנה לי? למה את לא נאמנה לשנינו?
והיא ממש רוצה להיות נאמנה לשניהם, באמת כבר אמרנו שהיא רוצה.
והיא גם יכולה, וגם את זה אמרנו. והיא גם לא יכולה, לא כי היא לא יכולה אלא כי היא באמת יכולה אבל לא יכולה, וגם את זה אמרנו.
אולי פשוט אין לה מה לעשות? אולי שתוותר על כל הדברים שהיא ממש יכולה ולא יכולה לעשות?
אולי שתתבטל? ואם היא תתבטל איך היא תרגיש? יהיה לה טוב? יהיה לה טוב כמו שאומרים לה?
אבל להתבטל למשהו כולל לבטל את עצמה...
היא באמת רוצה בדבר מחפיר שכזה? לבטל חלקים יפים ככ? באמת? איך היא מסוגלת?
היא לא רוצה לבטל. והיא לא באמת מסוגלת. זה אחד הדברים היחידים בעולם שהיא לא מסוגלת לעשות. תבדקו אותה.
והיא רוצה הרמוניה, והרמוניה זה לא סתם וויתור. זה וויתור הדדי.
אבל ההדדיות לא יכולה להתקיים בין 2 דברים שסותרים אחד את השני.
אז מה? שתחייה ככה? עם סתירות? סתירות בלתי פתירות?
או שתבטל? אבל יש דבר כזה לבטל? זה שיושבים למישו על הגב לא אומר שהמישו מפסיק להתקיים!!! זה בסכ אומר שכואב לו יותר!
לבטל רצון זה מכאיב לה, זה מכאיב לרצון, זה מכאיב לכולם.
ורצון הוא יצור חי. והוא חבר שלה, אז היא לא רוצה לפגוע בו. אבל חיה קודמים. אז היא תפגע בו.
אבל אילו החיים אילו בלי חבר טוב? איזה חיים עלובים הם בלי רצון?
ואלוקי הרצונות מסתכל מלמעלה וצוחק. זה מצחיק אותו! זה אשכרה מצחיק אותו!!! וזה ככ מכעיס אותה שזה מצחיק אותו!!!
אז היא בוכה ודיי. היא בוכה, והיא מסוחררת, והיא מרגישה דיייייי אחד גדול.
זה מדהים אותה כל פעם מחדש הכישרון הזה של מעגלים, קל להם מאוד להיות קסומים.
וכשהם קסומים הם מסתובבים, ומסחררים אותה, והיא חוטפת בחילה, אבל היא לא יכולה לרדת! היא לא יכולה לעצור! 
היא מרגישה ככ קטנה שפתאום יש משו שהיא לא יכולה. ויש לה בחילה ככ חזקה שהיא רק רוצה להקיא. אבל היא לא מקיאה.
היא לא יכולה לעצור את המעגל לא כי היא לא יכולה, אלא כי הם קסומים, והקסם שלהם הוא שהם בלתי ניתנים לעצירה.
והיא כלואה, והיא מתלבטת אם להיות מושפלת גם ולהוסיף את זה לשק של הרגשות הרעים, ואז כבר אין לה כוח אז היא מקיאה ודיי.
ודיי הסיפור שלה צועק דייייייייייייייי תנו לי דייי פשוט פשוט דיי. דיי עם החוקים, דיי עם הרצונות. דיי עם ההפכפכות. דיי עם כל הדברים המגעילים. דיי עם היכולות. דיי עם כל מה שיש לה שהיא לא יכולה לממש. זה פשוט כואב. אז היא פשוט רוצה דיי.
ופתאום הרצון הכי חזק שלה הופך להיות דיי. וזה מוזר, כי בהתחלה היו לה 2 רצונות גדולים מתככחים. ועכשיו פתאום באלה רק משו אחד. באלה דיי. היא הותשה. זהו. היא סיימה להילחם. היא פשוט נותנת לעצמה להסתחרר. היא לא מבזבזת כוחות, פשוט כי אין בה כאלו יותר. היא רוצה דיי, אבל היא לא עושה בשביל זה כלום..