חזרה לבורא עולם
זה סיפור על ילד שנולד במשפחה חרדית בלידה קשה מאד איפה שההורים היו צריכים להחליט
או להציל את הבן
או להציל את האישה
לאחר שאמו בחרה לעזוב את העולם כדי להציל את נפשו ביזמן הלידה היא ביקשה מבעלה שיעשה את הבן שלהם בחור ישיבה צדיק..
משולם היה הבן הקטן של אחת המשפחות החרדיות בניו – יורק. לאחר פטירת אמו מבחירתה בזמן לידתו העניק לו אביו ת כל הנשמה, הוא גידל אותו בשמחה ובאושר עצומים במטרה להגשים ת מה שאשתו אמרה לו לפני פטירתה…
בשנות לימודיו בחדר, וגם בישיבה לצעירים לא התעוררה אצלו כל בעיה, והתלמידים והרבנים שיבחו אותו בכל פה. הוא היה הפרח של המשפחה. אביו תלה בו את כל התקוות…
לפתע פתאום, היותו בגיל 17, נכנסה בו רוח שטות שהביאתהו למרד נעורים בכל הקדוש והיקר…
“אבא, ביום ראשון הבא, אני יוצא לטיול בהודו עם עוד כמה חברים”! – אמר, ואביו חשב שהוא מתעלף.
“להוד?! מה יש לך לחפש שם”? זעק האב האומלל ולא ידע שהבן כבר שילם על כרטיס הטיסה וכל ההכנות כבר מאחריו.
“אבא, זה סגור, חבל לך על הזמן, אני נוסע, ואין ביכולתי לומר לך מתי אשוב”
ליבו של האב נשבר לרסיסים..
האבא לא ידע את נפשו מרוב צער. אנחות ויללות בקעו מגרונו, אבל לא היה בהן כדי לשכנע את הבן הסורר לשוב בו.
מה מאוד הצטער האב על שאשתו עזבה את העולם בשבילו וכבר אינה בין החיים, הא הייתה יודעת לבטח למצוא מסילות לליבו של הבן היקר שלה, ולהניאו מהתוכנית המטופשת שלו.
ניסיונות השכנוע נמשכו עד לכבש המטוס. והנה בהיותם שם, בטרם עלה הבן אל המטוס, כשליבו של האב כר נשבר לרסיסים, הוא פונה אל בנו ואומר לו:
“משולם, תגיד את האמת מה יש לבחור חרדי לחפש בהודו.?
ואם מנת איסורים שלו עדיין לא הגיע לשיאה, עכשיו זה קרה.
הבן הצטחק היישר אל תוך פרצופו של האב, ואמר: ” אבא, האם אתה חושב שאני עדיין חרדי? מה פתאום! אני הולך לחפש משמעות לחיים שלי במקום אחר.”
“זאת התודה שלך?!”
האבא כבר לא האמין למשמע אוזניו. שהבן שלו, משולם, ירד לגמרי מן הדרך?!
לזאת הוא בודאי לא ציפה, והבן בפנים מאובנות, קרות כקרח, מוסיף: “אבא, אני מקווה שתסלח לי”
פניו של האב האדימו, בכעס נורא. לסלוח לך?!
אחרי שאמך נתנה את חייה בשביל להציל אותך?
אחרי החינוך שנתתי לך?
זאת התודה שלך?
מרגע זה והלאה, איני רוצה יותר להכיר בך, אם החלטת לזרוק מאחריך את כל היקר והחשוב ליהדות בחיים, הבן שלי!
לעולם לא אסלח לך! אתה לא הבן שלי יותר חזר ואמר אביו ואלו היו המילים האחרונות שמשולם שמע מפי אביו.
שלוש שנים חלפו מאז, משולם טייל בהודו ועשה שם את כל מה שעלה בליבו…
משולם ירד לגמרי מין הדת והתחבר לכל מיני עבודות זרות בהודו..
רק שיום אחד משולם הלך לקניות בשוק ברגע שפגש להפתעתו חבר מהעבר, שלמד איתו בניו יורק.
הפגישה היתה לבבית מאד, ובמהלכה בעת השניים החליפו רשמי חוויות ביניהם,
הרצינות פני החבר: “משולם, הצטערתי מאוד כששמעתי על אביך”
“מה קרה לאבא” שאל משולם…
החבר הביט בו ולא מאמין “אתה לא יודע שאביך נפטר מרוב צער אחרי שעזבת?”מאז שמשולם גילה שאביו נפטר, הוא החליט לנסוע לארץ ישראל, להתפלל.
חבריו, שהיו איתו בהודו, החלו ללעוג לו, אבל הוא, משגמלה בו ההחלטה, לא עשה לקולות הצחקוקים הללו, ועלה על המטוס הראשון בדרכו אל הכותל המערבי
כשהגיע לכותל התחיל לבכות ולהתפלל לבורא העולם ולאביו, ואז אחרי התפלל הרבה מאד זמן הוא שאל את עצמו, האם אני זכאי לפנות לברוא העולם אחרי כל מה שעשית? אחרי שבגדתי באמון בו, אחרי שעזבתי את הכל? אחרי שפגעתי באביו בצורה כזאת שהוא נפטר מרוב צער?
משולם לא ידע מה לעשות אם עצמו, הצער חדר לליבו יותר עד שהוא החל לבכות בלי להרגיש בקול רם, איש אחד בקוטל בא למשולם ואמר לו, “בני היקר, אני לא יודע מה אתה עובר אבל אתן לך עצה, אתה יכול לכתוב את כל מה שיש בליבך על פתק ולשים בקותל..”
הרעיון מצא חן בעיניו של משולם.
הוא התיישב לכתוב ומשרטט בדם ליבו את השורות הבאות:
“אבא, אני כאן בירושלים עיר הקודש, בכותל המערבי. אם נשמתך רואה אותי מלמעלה, אני מבקש ממך, אבא’לה היקר, אנא סלח לי! לא התכוונתי להכאיב לך!
יצרי היה זה שפחז עליי, והביא אותי לכל התעלולים הללו! אני מבטיח לך שאחזור בתשובה שלימה, ומעתה אלך בדרך שאתה ואמה רציתם שאלך. התוכל לסלוח לי אבא? בנך משולם.”
גל חדש של דמעות שטף את פניו. אבל עכשיו הוא הרגיש הרבה יותר טוב, משולם החוזר בתשובה הטרי, מחפש מקום בין אבני הכותל להניח את הפתק.אך ראה זה פלא, בכל פעם שהוא מניח את הפתק, הפתק נופל שוב ושוב..
הדבר ציער אותו מאד, ושוב היה ניראה לו שכביכול מרמזים לו מין השמיים שאין תרופה למכתו..
אולי לא רוצים לקבל את תשובתו..
הייאוש כמעט ופקד אותו בשנית. ברגע האחרון הוא מחליט להתאמץ יותר, ולהניח את הפתק במקום גבוה. לוקח כסא, נעמד עליו ומכניס את הפתק עמוק בין האבנים, והנה הפעם, תודה לא-ל עליון, הפתק כבר לא נופל.
אבל
המקום בו הכניס את הפתק, נפל פתק אחר, שהיה בדיוק באותה הפינה..
הוא מרים את הפתק ההוא כדי תשים אותו חזרה, ולתדהמתו הוא מבחין שעל הפתק מבחוץ היתה כתובה המילה “משולם”
הוא מחליט לפתוח את הפתק המרופט
ליבו הולם בו בפראות. “משולם”, שחור על גבי לבן.
ובצד השני כתב היד של אביו
“ריבונו של עולם! אנא חוס ורחם על משולם בן רבקה, בני הצעיר שנסע להודו לפני חודשיים. שמור עליו שיישאר יהודי נאמן. שמור עליו כעל בבת עיניך ומחל לו על כל חטאיו.
“אם יכולתי, הייתי אומר לך משולם שלי: אני אוהב אותך, אני סולח לך על כל מה שעשית לי.לאחר שקרא משולם את המכתב, הוא חזר מין הכותל המערבי בכל תשובה גמור.
היום יש לו כבר 4 ילדים כשרים וטהורים.
תפילת האב שנאמרה מן הסתם בלב שבור פעלה את פעולתה.
והנה הקדוש ברוך הוא קיבל את משולם חזרה למרות הכל….
?