המעיין בימי מוהרנ"ת (ח"א ס' כו) ובמיוחד בחיי מוהר"ן (נסיעתו לנאווריטשס' יב) יראה בצורה גלויה שנהפוך הוא שרצונו של רבינו היה להקבר רק בא"י ( ורק מפני כורח השעה וכלשון ראב"ן בשם מוהרנ"ת " בסיבת הדחיה מפני השעה" נמנע הדבר) ומשלא ניתן הדבר רצה להקבר עכ"פ בלעמבערג מקום מנוחת צדיקים, אלא שמפני החשש הגדול שלא יבואו לקברו הוסכם בליבו בתור אפשרות שלישית להקבר באומן עיי"ש בחיי"מ הנ"ל ( ועיי"ש הלשון " היה רצונו לנסוע לא"י להסתלק שם וכו') ( מתוך חוברת רצון רבינו הננמ"ח )

 
"המקום שלי הוא רק ארץ ישראל, ומה שאני נוסע, אני נוסע רק לארץ ישראל, ולפי שעה אני רועה בברסלב". .....

5. תשובה לטענה שרבינו ז"ל לא אמר במפורש שיעלוהו לאחר הסתלקותו,

על זה אני תמה וכי יש יותר מפורש מדברי רבינו ז"ל בעצמו שגילה כל רצונו בצורה גלויה ביותר. והרי דבריו בזה הם יותר ויותר מפורשים מההתקבצות על שמו בראש השנה אחרי הסתלקותו, ועיין בשו"ת מהר"י בי רב סי' לח, שאפילו לא פקד במפורש להעלותו לא"י מצוה לעשות כן וכ"כ ג"כ בהדיא בשו"ת ר' לוי בו חביב סי סג, וע"ע לעיל בדברינו בעניין בתשובות 2 ו 4 . וע"ש בדברי ר"ל בן חביב שאפילו אמר להיפך וסבר שאין להביא נפטר מחו"ל לא"י מצוה לעשות היפך מדבריו, ורק אם צוה בפירוש שלא לפנותו לא"י שומעין לו , עיי"ש. וכן מצינו במדרשים שבנ"י העלו את עצמות כל השבטים לא"ח אע"פ שלא צוו במפור שיעשו כן. וכ"כ הגאון משה שטרן מדעברעצין ( שו"ת באר משה ח"ג סי' קע"א ) בפשטות וזה לשונו : לעניין עיקר הדין לקבור בארץ ישראל אין שום שאלה אפילו שלא גילה דעתו מחיים חיותו שרצונו לשכב בא"י, עיי"ש, וק"ו לעניינו . ( וידוע שרבינו אמר למשה חינקעס ע"י מעשה שהיה, מחותנים כבר לא נהיה ואח"כ בתו התחתנה עם נכד רבינו ר' אברהם בער. וסוף כל סוף נתקיים דיבור רבינו ונתגרשו, ונתקיים דבק קדשו, כי שפת אמת תקום לעד וה"ה וכ"ש בענינינו) ( מתוך חוברת רצון רבינו הננמ"ח )
. תשובה לטענה שרבינו ז"ל עוסק שם בתיקון הנשמות , ע"ז נענה 2 דברים :