אתמול נסעתי (באוטובוס כמובן) להלוויה של הרב אליהו זצ"ל עם אבא שלי. הוא ישב מקדימה ואני מאחורה. אחרי שהגענו לכביש אחד עמדנו בפקק 40 דקות+. ואז אבא שלי מתקשר אליי (האוטובוס היה מפוצץ) ואומר "תקשיב, בשורש אנחנו יורדים ונוסעים חזרה. אם נמשיך נגיע לא לפני חצות לי-ם". סבבה. פתאום אחרי שתי דקות אני רואה לא אחר מאשר "קיסר" ו"רותם" (שני סוגי רכבים של כבאות והצלה) מפלסים את דרכם עם סירנות. אני מרים טל' לאבא שלי ואומר "אבא אנחנו ממשיכים". הוא שואל: "למה?" אז אמרתי לו: "תראה אבא, כשהצמד רכבים הזה הולך ביחד מדובר בתאונה ולא שום אירוע אחר. רק תאונת דרכים. עכשיו אני גם יודע שהתאונה הזאת היא מטר מאיתנו ועוד שניה כשנעקוף אותה ייגמר הפקק. עוד שבע קילומטר יש את מחלף הראל. אם זה היה יותר קרוב לשם מאשר ל********* (איפה אני להיות גר) אז יש שם שלוחה של המוקד שלנו במבשרת. משמע שאם שאם הוציאו מ************* אז התאונה מטר מאיתנו!" אבא שלי אמנם לא האמין לי אבל אחרי 2 דקות כשעברנו ליד התאונה וטסנו על הכביש כי לא היה שום פקק הוא ועוד איך האמין לי.

אם לא הייתי מתנדב לא הייתי זוכה להגיע להלוויה של הרב אליהו זצ"ל!