בס"ד
מאמר מתוך הבלוג:
האמת היא, שהחופש הגדול מתחיל גרוע. רק יוצאים מהלימודים, וכבר אנחנו נכנסים לבאסה המעצבנת של שלושת השבועות. אסור לשמוע שירים, אסור לשחות בים, אסור לקנות דברים חדשים, בקיצור- באסה... שלושת השבועות הללו תקועים לנו באמצע והורסים לחלוטין את החופש...
אולם, ידוע לכולנו שאין מקרה בעולם, ולכל דבר שמתרחש ישנה סיבה, ישנו טעם, יש עומק נסתר. אם נתבונן ונחשוב לעומק נמצא שיש יתרון מסוים בכך שהחופש מתחיל בשלושת השבועות.
בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, והוא עדיין לא נבנה. שנאת החינם עדיין יוקדת בתוכנו, עדיין הורסת אותנו ופוגעת בשלימות עם- ישראל.
בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, והוא עדיין לא נבנה. שנאת החינם עדיין יוקדת בתוכנו, עדיין הורסת אותנו ופוגעת בשלימות עם- ישראל.
ישנם דעות רבות מתי יבנה המקדש. "תיפח רוחן של מחשבי קיצים" מרוב תקוות שווא שנבדו. אולם דבר ברור זועק ר' יהודה הלוי בחתימ ת הכוזרי "ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה, עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה". הגאולה לא תבוא, ירושלים לא תבנה, עד שאנחנו נרצה אותה, היא תבנה רק כאשר נשתוקק אליה. בית המקדש לא ייבנה, עד שאנחנו נבנה אותו. אין הכוונה לבניין הפיזי דווקא, אלא לכך שנהיה מוכנים לבניית בית המקדש. בית המקדש לא נבנה כי אנחנו לא ראויים אליו. אנחנו לא פועלים מספיק לבנייתו. וצעד ראשון והכרחי בדרך אל בית המקדש הוא תיקונה של שנאת החינם.
כאן נכנס החופש הגדול לתמונה. במשך שנת הלימודים, כל אחד ואחד "תקוע" בתוך המקום בו הוא לומד. נמצא בתוך עולם של מבחנים, מתכונות ובגרויות. מסיבות מובנות, התחום החברתי די נדחק הצידה בזמנים של לימודים. העיסוקים הרגילים מונעים מאיתנו להשקיע בכך בצורה רצינית.
כשמגיע החופש- נגמרים התירוצים. לכל אחד ואחד מאיתנו יש ים של זמן פנוי (ושאף-אחד לא יספר שהוא עסוק כל הזמן...) וכמויות מטורפות של שעמום, ובאופן טבעי העיסוק החברתי מקבל שוב את המקום המכובד שמגיע לו. אלא מאי? שהחופש לא תמיד מיטיב עם המצב החברתי. את החברות שלך עם הדומים לך, עם אלה שאתה אוהב - הוא אולי מחזק. אבל את הקשר לאלה שאתה פחות אוהב, לאותם שאליהם אתה פחות מתחבר הוא לא בונה ומטפח... אותם הדחויים בחברה מסכנים בחופש הרבה יותר. הם אינם מזומנים לטיולים ופעילויות או אפילו סתם לשבת עם החבר'ה.
כאן מגיע המקום של אהבת החינם. הימים האלה בהם אנו עסוקים בצער על חורבן המקדש הינם גם הזמן המתאים ביותר לפעול לבניינו. את הימים האלה צריך כל אחד ואחת מאיתנו לקחת כזמן בו הוא עובד על אהבת-חינם. לאהוב גם את אלו, שאליהם הוא פחות מתחבר. זמן זה הוא הזמן המתאים להחיות קשרים שאבדו, לפתח חברויות חדשות ולהכניס לחבר'ה גם את מי שלא היה שם עד עכשיו.
אבל אהבת החינם לא מתחילה בסניף, בשבט, בשכבה ואפילו לא בחברים. היא מתחילה במשפחה. בחופש אנחנו נמצאים הרבה יותר בבית ובאופן טבעי נוצרים חיכוכים. עבודה על היחס שלנו לאחים שלנו, על תשומת לב לאח קטן, כבוד לאח גדול, והתייחסות נחמדה לשאר היא דבר גדול ועצום.
בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, והוא יבנה בעז"ה במהרה בימנו בגלל אהבת-חינם. אהבת חינם היא לא דבר גדול ומפוצץ - היא היחס שלך לאח, לחבר, לשכן ולמדריך.
אין הדבר תלוי אלא בנו. אם נרצה באמת, אם נשאף ונשתדל- נרוויח לא רק חברתיות נפלאה, אלא אף את בית המקדש השלישי והמפואר מכולם עומד על תילו.