אבל הבעיה היה שכאשר הלכתי הרגשתי איום ונורא בתוך הנפש מין הרגשה חזקה של תשישות נפשית וחוסר אנרגיות ומוטיבציה שאני נורא חושש מזה(כאילו אם היה לי את זה היום אז איך אני אצליח לעבוד???) וגם הרגשתי מלבד זה גם הרגשה חזקה של חוסר-ודאות כי אני אף פעם לא הייתי עובד ועכשיו זה נורא מלחיץ אותי מאוד כל העניין הזה ואני ממש מרגיש עובד עצות וחסר-אונים אני לא יודע מה לעשות
בנוסף לכל הדברים שאני עובר(החוסר בטחון עצמי,הבדידות,האי ודאות בנוגע למצבי) ג הבעיה הזאת מצטרפת ומוסיפה לי יותר אי-ודאות וחוסר אונים.לישועתך קיויתי ה'...! אני כבר מרגיש שהנפש שלי נאכלת ונשרפת מכיוון שאני מרגיש כך כבר שנה ללא שינוי

אין לי כבר כח לחיות באי ודאות הזאת ובסבל הנפשי הזה אוףףף מה עושים? איך מתקדמים? אני ממש מרגיש לא טוב בנפש כרגע בגלל כל אותם הדברים שציינתי,אתם לא יודעים כמה אני משתוקק כבר שהחוסר-ודאות בנוגע למצבי יחלוף כבר.
ולדאבוני זה משפיע עלי גם בעבודת-ה'
אני מרגיש שאין לי כוחות-נפש ללכת להתפלל ולקיים מצוות מסוימות וזה גם מוסיף לי דאגה מכיוון שאני מרגיש שהידרדרתי בשנה האחרונה באופן קטסטרופאלי לחלוטין.אני ממש אשמח לשמוע מה דעתכם,אם תוכלו להסביר לי מה בדיוק עובר עלי והאם אין לי מה לדאוג? כי זה ממש קשה לי.

מתי הדברים יהיו לי יותר ברורים? מתי ארגיש יותר טוב בכדי שאוכל לעבוד את הקב"ה ביותר שמחה ויותר אנרגיות? כי כרגע אני כאמור מרגיש אי ודאות נוראה בנוגע לעצמי שמתבטאת בדברים הבאים:
, ובקשר לפסיכולוג אז מי שהמליץ לי עליו זה הרב של הכולל שבו אני לומד עם החברותא שלי.