ב"ה
מעשה בעני שהיה מתפרנס מטיט
מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט, שהיה חופר טיט ומוכרן.
פעם
אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאוד ולא ידע כמה שוויו, והלך
לסוחר שיאמוד אותה בשוויה, וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם
שוויה, כי הוא שווה הון רב וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה.
אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע, והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית
לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים, ורצה לעלות על הספינה, אולם
לא היו לו מספיק מעות והלך להקאפיטן והראה לו המרגלית.
כשראה
הקאפיטן את האבן הבין שהאדם עשיר הוא, ולקחו על הספינה בכבוד גדול, ונתן
לו חדר מיוחד ממדרגה ראשונה וסידר לו כל התענוגים כאחד הנגידים הגדולים.
מהחדר
שלו היה לו חלון שפנה לים, והוא היה תמיד מתעלס ומשמח נפשו עם המרגלית
ובפרט בעת האכילה היה משתעשע עמה, כי השמחה והרחבת הלב טובה ורפואה שיתעכל
המאכל בנקל.
פעם
אחת כשישב לאכול כהרגלו והמרגלית היתה מונחת על השולחן בשביל להתעלס בה,
ומרוב עייפותו נרדם - בינתיים בא המשרת ולקח את המפה והפירורים שעליה עם
המרגלית, כי לא ידע שיש עליה מרגלית, והשליך הכל לים.
כשהקיץ משנתו והבין כל זה היה לו לצער גדול, וכמעט שיצא מדעתו, כי מה יעשה עתה הרי הקאפיטן גזלן שיהרוג אותו בעד מחיר הנסיעה.
על
כן עשה את עצמו שמח כאילו לא ארע דבר, והנה הקאפיטן היה בא בכל יום לדבר
עמו. וכשבא אליו הקאפיטן לא הבחין על פניו מאומה כי הוא עשה את עצמו שמח,
עד שלא הכיר בו שום שינוי.
אמר
הקאפיטן: הלא אני רואה שהנך אדם חכם וישר לב. ובכן ברצוני לקנות הרבה
תבואה ולמוכרה בלונדון ובזה אוכן להרויח הרבה, אולם אני ירא שמא יאמרו
שאני גנבתי את הכסף לקניית התבואה. על כן יהיה נא הקניין על שמך ואני אשלם
לך עבור זה סכום רב, והוטב הדבר בעיני העני ועשו כן.
והנה כשבאו ללונדון מת הקאפיטן נשאר הכל אצל זה העני, והיה התבואה כפל כפלים מערכו של המרגלית.
כשסיים רבינו ז"ל את הסיפור אמר:
"המרגלית - לא היתה שלו והראיה שנאבדה ממנו, התבואה כן היתה שלו והראיה שנשאר אצלו.
ומשום מה באה לו? רק משום שהתחזק ולא נפל ברוחו"!
ביאור המעשה
"מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט, שהיה חופר טיט ומוכרן"
משמעות
העיסוק בטיט היא השקיעה בעניני העולם הזה, בלי לראות שגם בהם יש מרגלית.
כל אחד עלול להדמות לאותו עני ופעמים העניות הזו מקיפה את כל חייו
ולפעמים רק ברמה מסוימת.
"פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאוד"
הקב"ה מזמן לאדם אפשרות להתעלות. ואכן האדם חש שיש לוהזדמנות לשנות את חייו!
האדם נעשה מודע לכך שיש לו משמעות אמיתית לחיים, הוא יכול להתעלות ולהגיע למדרגות עליונות ולתובנות עמוקות וממלאות.
אולם, לשם כך הוא מבקש את עזרת ה"סוחר" המומחה והמנוסה.
"וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויה".
הסוחר
אומר לאדם שאינו יכול לעזור לו, כי כדי שתוכל לממש את המתנה בה זכית אתה
צריך להעיז ולשנות את מקומך, לנסוע למקום רחוק מהמקום בו היית קודם בזמן
היותך תקוע בטיט...
בשלב זה צריך שתהיה לאדם נכונות להשתנות, למסור את הנפש, לעזוב את כל הרכוש שיש לו ולהיות מוכן למכור ולצאת לדרך.
"כשראה הקאפיטן את האבן הבין שהאדם עשיר הוא, ולקחו על הספינה בכבוד גדול"
הצדק וההגינות ילכו לקראת העני שרוצה לעלות באניה בהנחה ולא ידרשו ממנו לשלם הון עתק ,אך כידוע שלא תמיד המציאות צודקת...
המציאות מלאה באינטרסים אישיים ,גם בגופי הממשלה ובמיוחד במסחר ובכלכלה-
כאשר ישנה לאדם מרגלית ,דהיינו שאיפות גדולות ואמיתיות - כולם רוצים ללכת איתו.
אפילו הקפיטן לא יעכב אותו, אלא להיפך, הוא יעזור לו וילך איתו.
"והוא
היה תמיד מתעלס ומשמח נפשו עם המרגלית ובפרט בעת האכילה היה משתעשע עמה,
כי השמחה והרחבת הלב טובה ורפואה שיתעכל המאכל בנקל. בינתיים בא המשרת...
והשליך הכל לים"
על האדם מוטלת האחריות להבין את ערכה של המרגלית שנשלחה אליו משמים, להתחבר אליה ולהכיר בכחה לתת משמעות שונה לכל חייו!
אולם, כשהאדם יושב כל הזמן ועסוק במרגלית הזו - הוא קצת מתעייף ומאבד את עירנותו ולפתע נעלמת היא לו ואיננה.
אותה התלהבות ראשונית דועכת ושוב האדם מוצא את עצמו בלי כיוון ממשי...
"כשהקיץ משנתו והבין כל זה היה לו לצער גדול, וכמעט שיצא מדעתו... על כן עשה את עצמו שמח כאילו לא ארע דבר".
כעת
עומדות בפני האדם שתי אפשרויות. הראשונה היא להרים ידים, להשלים עם האבידה
ואז לחזור מהר מאוד למצב הקודם ואולי אף לגרוע ממה שהיה בעקבות האכזבה
והציפיה שאבדה.
כשחפר טיט הוא לא הכיר משהו אחר ומימלא הסתדר עם מה שיש לו כעת יתכן שהקאפיטן יהרוג אותו...
אולם לפני האדם עומדת אפשרות נוספת, לעצור לרגע ולהירגע וליצור בעצמו את התובנה שאמנם המחשבה הראשונית היתה ש'המרגלית' תהיה דרך האבן הזו, אך יתכן שאפשר להשיג את המרגלית גם בדרך אחרת'.
על כן הוא אינו מתייאש ונופל ברשת יצר העצבות, על אף הקושי העצום הוא נותן לעצמו עוד זמן!!!
לא להיות זקנים היא דורש ר' נחמן מתלמידיו!
הזקנה יוצרת קבעון וחוסר גמישות ומעוף בהתנהלות החיים.
אנו
חושבים שהמרגלית צריכה להיות בצורה מסוימת, במבנה מסויים, בדרך מסוימת,
בקצב מסוים, דרך אנשים מסויימים, ואז - כאשר המצב אינו הולך בדיוק לפי
המחשבות שלנו, אנו מתאכזבים.
המרגלית האמיתית אינה מוגבלת לגבולות הצמצום , דווקא בכך היא נעשית מוחלטת יותר, מובנת יותר ולא מותנית בתנאים אותם דמיין האדם.
"והנה כשבאו ללונדון מת הקאפיטן נשאר הכל אצל זה העני, והיה התבואה כפל כפלים מערכו של המרגלית"
המרגלית מסמלת את המתנה משמים שבאה לאדם מבחוץ וללא מאמץ אך בסופו של דבר גם לא נשארת...
דווקא התבואה הארצית שנעשית בעמל ויזע היא זאת שמשתמרת!
מזמור לדוד יהוה רעי לא אחסר
בנאות דשא ירביצני על מי מנחות ינהלני
נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו
גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני
תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה ואך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית יהוה לארך ימים
ושיהי'ה יום טוב באמת!
-תפילה-